גמ' כד: - כז:
מקדש עובר "אם זכר עולה ואם נקבה שלמים" - ילדה זכר ונקבה - יקרבו עולה ושלמים
ב' זכרים או ב' נקבות - השני ימכר לצרכי עולה/שלמים ודמיה חולין
ילדה טומטום או אנדרוגינוס - רשב"ג - אינו קדוש [לרב חסדא - דעתו לאו על ספק]
בזמן המקדש אסור להקדיש עובר שבמבכרת לשלמים (או להטיל מום) אלא לעולה [שינוי לקדושה חמורה]
לרשב"ג ולד קדשים שהוא טומטום או אנדרוגינוס אינו קדוש [בהוייתן קדושים - כבע"מ]
לברייתא במעי אמן קדושים (רש"י - כל פורתא דמיתרי בי' מיתפיס בקדושת האם) [אך בכור - חלק - דוקא בכור אפשר להקדיש בבטן לקדושה אחרת]
אמר על עובר שבמבכרת "עם יציאת רובו יהא עולה" - בכור הוא [דברי הרב ודברי התלמיד]
(וכן באמר על לקט "עם נשירת רובו יהא הפקר" - לקט הוא)
(וכן באמר על לקט "עם נשירת רובו יהא הפקר" - לקט הוא)
"היא שלמים, וולדה עולה" - לר"מ שניהם שלמים
לר' יוסי דבריו קיימין [תפוס לשון אחרון], אא"כ נמלך - אפי' תוך כדי דיבור
אומר לשפחה מעוברת דרק ולדך בן חורין זכתה לו לרבי [כמשחרר חצי עבדו - דעובר ירך אמו (דלא כר' יוחנן)]
את בת חורין וולדך עבד - לריה"ג שניהם בני חורין [ירך אמו, האשה וילדיה - ולד תלוי באם], לרבנן הולד עבד [לאו ירך אמו]
"תמורת עולה תמורת שלמים" - לר"מ תמורת עולה [תפוס לשון ראשון, ר' יצחק בר' יוסף
א"ר יוחנן - כאומר תחול זו ואח"כ זו מדהול"ל "ושלמים", רש"י - לשון ירושלמי - קהדר בי' מתמורת עולה]
א"ר יוחנן - כאומר תחול זו ואח"כ זו מדהול"ל "ושלמים", רש"י - לשון ירושלמי - קהדר בי' מתמורת עולה]
לר' יוסי שניהן חלין (ותרעה ודמיה 1/2 לתמורת עולה 1/2 לתמורת שלמים) [אף תפוס לשון אחרון, ר' יוסי בר"י - כאומר לא תחול זו אא"כ תחול זו]
לר' יוסי בהמה 1/2 עולה 1/2 שלמים עושה תמורה כיוצא בה ואינה קריבה [מכח קדושה דחוי']
מודה ר' יוסי ב 1/2 עולה 1/2 מעשר או 1/2 תמורה דקריבה עולה [לרש"י - אין מעשר אלא דרך מנין, אין תמורה כשאין ההקדש בפנינו] וספק ב 1/2 תמורה 1/2 מעשר
ר' יוחנן - בע"ח נידחין
"זו תחת זו" - אביי - בקדשי מזבח הוי לשון תמורה וספק בבע"מ (רש"י),
בבדק הבית לשון חילול,
בבדק הבית לשון חילול,
רבא - בתַּם הוי לשון תמורה, בבע"מ לשון חילול,
רב אשי - ידו על חול הוי לשון תמורה (אפי' בבע"מ), ידו על הקודש הוי לשון חילול
אביי - ספק אי אמרינן לא שביק היתירא ועביד איסורא ואפי' כשיש הוכחה של לא איכפת לי', רוב, איתחזק גברא באיסורי
צריך בהמת חולין שוה להקדש שמחלל - לר' יוחנן מדרבנן, לר"ל מדאו'
לל"ק מח' ביתר משתות כר' ירמי', ולר' יונה איפוך
לל"ב מח' בפחות ור"ל כרב חסדא דמדאו' ישלם האונאה להקדש
עולא (כר' יוחנן) - שומא ע"י ג' א"צ להחזיר האונאה אפי' יש ק' כנגדם [אקילו רבנן]
שמואל - חילול על שוה פרוטה מחולל
לר' יונה רק בדיעבד (רש"י - כשמתכוון לאנות הקדש)
תמורה בעי בהמה לפניו או "שיש לי בבית"
אמר "ה"ז עולה" על טמאה, בע"מ, ולר"ש אף נקבה לאשם לפסח (לעולה) - לא אמר כלום
"לעולה" - ימכרו ודמיהם לעולה
רש"י כה. - כז.
"בהוייתן קדושים" שייך רק בהקדישה ולבסוף נתעברה אבל במקדיש מעוברת העובר מקבל קדושה
למ"ד אדם מתכפר בשבח הקדש, ולד חטאת למיתה רק כשרוצה להתכפר באמו
לרש"י - הפריש חטאת בלא חיוב - תמות
שותף דאקדיש חלקו בבהמה, לא אקדשה אלא לדמי
זו תחת זו - מנח ידו על תמימה דהקדש שעם הבע"מ דהקדש, כאילו מנח אבע"מ גופה
אין הו"א שממיר בע"מ בבע"מ - לרש"י - דלא חל