גמ' כא: - כד.
חטאות המתות: ולד, תמורה, מתו בעליה, עברה שנתה (ר"ל - דוקא שאבדה) ונתכפר באחר, אבודה (רש"י - דוקא בע"מ) ונתכפר באחר
רבא - נאבד בלילה (רש"י - ונמצא למחרת) ונתכפר באחר רועה ולא ימות [לרש"י - אינו "אבודה" דממ"נ א"א להקריב] (לל"ק לרבי, לל"ב לרבנן דעיקר (תחילת) אבידתה בלילה)
דיחוי ונתכפר באחר - מתה (וא"צ תרתי לריעותא)
גנובה לאו כאבודה
אבודה למיתה - ר' אושעיא - אפי' רואהו ואינו מכיר בה
ר' יוחנן - אחורי הדלת דלא רואהו - וספק באחרים רואהו ולא מכירים בה
ר"פ - ספק באבודה ממנו ומרועה אבל אחר מכיר בה
ספק לר"פ - ל"ק - לרבנן בנמצאת האבודה בין קבלה לזריקה אי אמרינן כזרוק דמי ומתה
ל"ב - (אף) לרבי בדם בשתי כוסות ואבד א' למ"ד השיריים ליסוד (רש"י - אם החטאת נפסלת דהוי דיחוי וגם אבוד)
ל"ב - (אף) לרבי בדם בשתי כוסות ואבד א' למ"ד השיריים ליסוד (רש"י - אם החטאת נפסלת דהוי דיחוי וגם אבוד)
כל היכא דחטאת מתה, מעות לים המלח
הפרשת מעות, או דמי פדיון - ויש אבודה וגם ההופרש תחתיה בפנינו - יביא משניהם חטאת והשאר לנדבה,
אבל אי מייתי מחד, השני לים המלח כרבי, ולרב הונא ככו"ע בלא נמלך
אבודה ונתכפר באחר למיתה - לרבי אפי' נמצאת לפני כפרה, לרבנן דוקא נמצאת אחר כפרה
רב הונא - מודו רבנן במשך א' מדעתו דתמות [לרש"י - גילוי דעת דדחה השני בידים, לשון ירושלמי - הקריב לשחוט מדעתו ולא שחט ואח"כ מצא ושחט אפי' האבודה - הואיל ולא נמלך]
ובנמלך (רש"י - גילוי דעתו דניחא בתקנתייהו) אומרים לו להתכפר באבודה והשני תרעה
[תקנה לקדשים שלא תמות]
[תקנה לקדשים שלא תמות]
ולרבי יתכפר באינה אבודה
ר' אבא - מודו רבנן במתכפר באינה אבודה דאבודה מתה, ולרבי אפי' המפריש לאבוד דינו כאבוד
ר' אושעיא - מודה רבי בשתים לאחריות דהשני רועה
ר"ש - אפי' שנים לאחריות מתה (ר' אמי - אבל ב' ציבורי מעות לאחריות השני לנדבה)
ר"א בר"ש - אפי' בע"מ שנפדה מתה כשנתכפר באחר [רש"י - בקדושתה קיימא]
אין מרגילין (הפשטת עור שלם לצורך מפוח) ביו"ט [טירחא דלא חזי ליה]
אין מרגילין בבכור [כב"ש דבמומו בקדושתי' קאי ואסור לישראל]
אין מרגילין בפסולי המוקדשין [כראבר"ש דבקדושתי' קאי אפי' בפדיונן - ואין רווח להקדש דיפגום הבשר, עשיית מפוח על הבהמה נראה כעבודה בקדשים, שמא יגדל עדרים עד שימצא קונים]
רש"י כא: - כג.
לרש"י - מודו רבנן לרבי באבדה ובע"מ (לרבא בר"ל אפי' בע"מ עובר) דהוי תרתי לריעותא, אפי' נמצאת קודם כפרה דמתה
גם לר"ל אבודה בלבד מתה לכו"ע בנמצאת אחר כפרה
חטאות המתות לא נהנין מדרבנן, ולא מועלין דאזלא קדושתה - ואינן עושין תמורה
לרש"י - למסקנא רבא לא ס"ל כר"ל דנשאר בקושיא
במעות ג"כ המפריש לאבוד לאו כאבוד לרבנן
אכילת חולין לשובע - לרש"י - חוץ לעזרה