הלכה א' - ב' (יט. - כ.)
שבועת העדות בב"ד [ג"ש הגדה מאשר יגידו לך]
לר"מ מפי עצמו אף שלא בב"ד [נפש נפש משבועת הפקדון - דון מינה ומינה] (וספק בעדי קרקע וקנס, ואי חייב באשם [כפקדון]), לרבנן בב"ד [אוקי באתרה]
רק בראויין להעיד [אם לא יגיד ונשא עונו - שמחייבו ממון] לק"ע חוץ מקרוב מפי עצמו לר"מ [כשבועת הפקדון], ופ"מ ורידב"ז חולקין
קרבן עולה ויורד רק בזדון על העדות (ואף ששגג בקרבן) ויודע שאסור לישבע
ב' שעירי יו"כ, כבשי תמיד ומצורע, צפורי מצורע, חצוצרות בעינן שוין [שני]
נשים וקטנים אין מעידין או דנים [ג"ש שני שני מאלדד ומידד]
לא יכבד בעל דין אחד יותר [שני האנשים]
העדים והנידונין יעמדו בשעת קבלת עדות [ועמדו שני האנשים, וגם אשר להם הריב]
נידונים עדים ודיינים לא יהיו קרובים זה לזה [לא יומתו אבות וכו' ולא בנים על אבותם; אחד גורם הריגת שני; ושפטו העדה וכו' ובין גואל הדם - ולא הם גואל הדם]
אין קרבן שבועת העדות לקרובים (וספק בקרבן שבועת ביטוי), פסולי עדות, חוץ לב"ד [אם לא יגיד ונשא עונו - לחייבו ממון], לעד אחד (ואין שבועת ביטוי דראוי לשבועת עדות ע"י צירוף) אפי' קבלוהו עליהם כשנים [והוא עד - הראוי להוציא ממון מן התורה]
כפר בפקדון ובאמת נאנס - אין שבועת הפקדון
לר' יוחנן אין שבועת ביטוי [מצווה להפיסו - ושבועת ביטוי ע"פ עצמו], ורב חולק [שיקר מרצונו]
לת"ק העדים צריכים לראות ביחד, חוץ מעדות בכורה, חזקת ג' שנים, ב' שערות
לר' יהושע בן קרחה אף בזה אחר זה
ב' עדים על שערה אחת בגבו וב' על שערה בכריסו - מח' רב יוסי בר' בון ורב הושעיה ב"ר שמי אי הוי חצי דבר או לא [שמא נשרו וראו כל מה שיש]
עד אחד על ב' שערות בגבו וע"א על ב' בכריסו -
לר' בא כשר, לר' חגי פסול [חצי עדות], לר' יוסי ור' יודן מח' ת"ק ור' יהושע בן קרחה
לר' בא כשר, לר' חגי פסול [חצי עדות], לר' יוסי ור' יודן מח' ת"ק ור' יהושע בן קרחה
X5 שבועת העדות מפי אחרים חוץ לב"ד ובאו לב"ד וכפרו חייבין על כל אחת ואחת [לאחת מאלה]
X5 השביע בפני ב"ד ואח"כ כפרו חייב א' [דאינם יכולים לחזור ולהודות (חוזר ומגיד)]
לק"ע חוץ מקרוב מעצמו לר"מ דחייב על כאו"א [חיובו בלי ראוי להעיד]
הלכה ג' (כ. - כא.)
כפרו שניהן כאחת חייבין, בזה אחר זה רק הראשון חייב,
ויכול הראשון לחזור ולהודות תוך כדי דיבור של עדות השני שהיה תכ"ד לראשון
ויכול הראשון לחזור ולהודות תוך כדי דיבור של עדות השני שהיה תכ"ד לראשון
כפרו ב' כיתי עדים זה אחר זה - שתיהן חייבות, לבבלי הראשונה פטור [קיימא שנייה]
הפרשת קרבן אחרי חטאו, וספק בהפריש בין שבועה בחוץ לכפירה בב"ד
כת של י' שכפרו זה אחר זה - מח' ברייתות אם רק הראשון חייב (כמשמעות משנתינו) [בטלה מקצתה בטלה כולה] או כולן [תתקיים בשאר בדיני ממונות] חוץ מהאחרון [ע"א]
הלכה ד' - ו' (כא. - כא:)
משביע אני עליכם שתעידוני שיש אצלו פקדון, תשומת יד, גזל, אבידה -
"שבועה שאין לנו עדות" - חייב א'
"שבועה שאינן יודעים פקדון, וכו' " - חייב על כאו"א
וכן במינין חלוקים
שבועת העדות כשיש בו תביעת חיוב ממון [ר"א - ג"ש "או או" מפקדון, ר"ע - לאחת מאלה - דיש שפטור, ר"ש - דומיא דפקדון, ריה"ג - או ראה או ידע - דשייך זה בלא זה (הוחזק כפרן והעדים לא ידעו/ראו סיבת החיוב), ג"ש נפש כי תחטא מפקדון]
אתה אמרת לי להרוג שורך/לקצות נטיעות - פטור כששורו נגחן/לא הוציאו פירות
הלכה ז' - ט' (כא: - כב:)
משביע "כשתדעו תעידוני" פטור [והוא עד - לפני השבועה], משביע בלי יחוד עדים פטור [אינו מתכוין להם (משא"כ השביע שנים מספק)], משביע עדות פסולה פטור
חייב רק כשהכפירה והשבועה בפני התובע ולא על פי אחר [אם לוא יגיד - אם לו (לתובע) לא יגיד]
הלכה י' (כב: - כג.)
"משביעני", "מצוה", "אוסרכם", "כובלכם" אני עליכם (=בשבועה) חייבין
שבועת העדות בכינויין חייב
חיוב מקלל שם בשם או מקלל אביו ואמו לר"מ אף בכינויין, לחכמים דוקא בשם
מקלל עצמו וחבירו בכינוי בל"ת - לחברייא אינו לוקה [אין בו מעשה], לר' יוסי לוקה [ק"ע - דיבור כמעשה, פ"מ - ליראה את השם וכו' והפלא את מכותך]
יככה אלקים... אם לא תעידוני = אלה = שבועה
אל יככך אם תעידוני - לר"מ חייב [מכלל לאו אתה שומע הן], לר"י פטור
שבועה א"צ אָלה, אָלה א"צ שבועה [ושמעה קול, אלה]