הלכה א' (כז: - כט.)
שביעית משמטת אף מלוה בשטר [בלי אחריות וכר"מ דלאו טעות סופר; כשאין ללוה קרקע;
לרב בלא עשאו אפותיקי לאו כמשכון]
לרב בלא עשאו אפותיקי לאו כמשכון]
הקפת החנות משמטת רק משזקף במלוה (קבע זמן פרעון; חישב הכל ביחד), או/וגם פרע מקצת חובו (מח' רב ור' חייא)
לר"י ראשון ראשון משמט ורק הקפה אחרונה לא [דרך לשלם הראשונה בשעת הקפה - ונזקף במלוה]
שמיטה אינה משמטת: 1) הקפת חנות,
2) שכר שכיר, לר' יוסי רק באינה פוסקת בשביעת (לר' יוחנן סיים מלאכה המותרת בשביעית שאין הדרך לפרוע מיד; לר"ל לא סייים עד שמינית [משתלמת בסוף]) אבל משמט בפוסקת בשביעית (לר' יוחנן מלאכה האסורה; לר"ל סיים בשביעית [כר"י דנעשית מלוה]),
3) קנסות לר"מ [אינו מלוה] (ור"י חולק [ק"ע - נזקף משעמד בדין, רידב"ז - נוגש את עצמו]),
4) מעשה ב"ד (פסק דין) [כגבוי],
5) מלוה על המשכון [אשר יהיה לך את אחיך ולא של אחיך תחת ידיך (כגבוי דקונה משכון)],
6) מסר שטרותיו לב"ד [יהיה לך - ולא שב"ד תובעים],
7) כופר הכל ומלוה הביא עדים אחר שביעית
מכר שדה ששעבד לכתובת אשתו - יכולה לגבות ממנה או מבני חורין אא"כ אמר לא יהא לך פרעון אלא מזו
מכר שדה אפותיקי לבע"ח - לר' אחא מכורה עד גוביינא [א"א להבריחה (משא"כ עבד ושור)],
לר' יוסי באמר אין לך פרעון אלא מזו אינה מכורה
לר' יוסי באמר אין לך פרעון אלא מזו אינה מכורה
חילקו בהמה בר"ה ועיברו החודש משמט [מאמינו לשלם כמי שתבעו]
(לפ"מ לר' אלעזר ולבי' לכו"ע - רק בחילקו פעם שנייה וכר"י דראשון ראשון משמט,
לרידב"ז ולפ"מ לר' בא - אף לחכמים בפעם ראשונה [רידב"ז - כתובע עצמו])
(לפ"מ לר' אלעזר ולבי' לכו"ע - רק בחילקו פעם שנייה וכר"י דראשון ראשון משמט,
לרידב"ז ולפ"מ לר' בא - אף לחכמים בפעם ראשונה [רידב"ז - כתובע עצמו])
אדר ואלול לעולם חסר בימי רבי ורב
לא מהני קידוש החודש בכ"ט או ל"ב לחודש [אותם אלה הם מועדי]
מעברין שנה כדי שיגיעו ישראל שכבר בנהר פרת (גבול א"י) לפני הפסח [בני ישראל מועדי - שיעשו אותן כל ישראל]
אין מדקדקין בעידי החודש, ואם הוזמו אחרי שקידשו - מקודש [אתם - אפי' מוטעין]
משמט לרב אפי' התנה לא לתובעו בשביעית [מחמת ההלואה ניתנה ליתבע]
או ע"מ שלא תשמיטנו שביעית [מתנה עמש"כ בתורה]
או ע"מ שלא תשמיטנו שביעית [מתנה עמש"כ בתורה]
סתם הלואה ל' יום [קרבה שנת השבע (שמשמטת) שנת השמיטה (ל' יום קודם ר"ה שא"א לתובעו)], (לתני ר' ישמעאל דָריש "שנת השמיטה" שאין ממה לגבות שמוביר שדהו)
כופר הכל והביא המלוה עדים - לגי' הגר"א ספק אי משלם עידית כגזלן, ואם זקפה במלוה מבינונית,
לפ"מ וק"ע ספק אי משלם בינונית או זיבורית דנמחל שעבודו
לפ"מ וק"ע ספק אי משלם בינונית או זיבורית דנמחל שעבודו
הלכה ב' - ג' (כט: - ל:)
התקין הלל פרוזבול [סמכוהו למוסר שטרותיו לב"ד, ושמיטה בזה"ז דרבנן [וזה דבר השמיטה שמוט - הוקש שמיטת כספים לשמיטת קרקע, לרבי הוקש שמיטה ליובל]] -
מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה,
וחותמין לפחות ב' דיינים (וכותבין דננו בג') או עדים
וחותמין לפחות ב' דיינים (וכותבין דננו בג') או עדים
כשגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות [אין כל יושביה עליה כ"א בחלקו]
פרוזבול מהני אפי' שטרותיו/ב"ד ברומי
פרוזבול מאוחר פסול [מייפה כחו להלואות שאחרי כתיבה] ועדים החתומין נאמנין [אינו חוזר ומגיד - דחתמנו על העיקר ולא על הזמן]
ולברייתא מהני להלואה שאחרי הכתיבה
שטר חוב מוקדם - לר' יוחנן אינו גובה מלקוחות, לר"ל גובין משעת הכתיבה
שטר שזמנו שבת או יו"כ - לר"י כשר [תולין שמאוחר],
לר' יוסי פסול [שמא מוקדם; משום זיוף (בי' - כמזויף מתוכו שא"א להזימם; פ"מ - חשש מזויף)]
פרוזבול רק אם יש קרקע כל שהוא (אפי' קלח א') ללוה [כגבוי; רש"י - תקנו במילתא דשכיח],
לרב ולמלוה [יזכהו אם ימכור הלוה; לזכות שטרותיו לב"ד אגב קרקע], לר' יוחנן לאחד מהם,
לרב ולמלוה [יזכהו אם ימכור הלוה; לזכות שטרותיו לב"ד אגב קרקע], לר' יוחנן לאחד מהם,
ואפי' ממושכנת לבע"ח, או של מי שחייב לו (שעבודא דר' נתן),
לר' חוצפית אפי' על נכסי אשתו/בעלה, נכסי אפוטרופוס/יתומים,
לר"א על קרקע שהשאילוהו להניח כוורת וכו'
לר' חוצפית אפי' על נכסי אשתו/בעלה, נכסי אפוטרופוס/יתומים,
לר"א על קרקע שהשאילוהו להניח כוורת וכו'
ולא של שותפות, ולברייתא לא של אפוטרופוס,
ומלוה יכול לזכהו (לר"ן אא"כ עומד וצווח)
לר"א כוורת כקרקע לטומאה ותלישת דבש בשבת [כיערת הדבש]
משא"כ רודה פת מתנור [אינו גידולי תנור]
משא"כ רודה פת מתנור [אינו גידולי תנור]
במחזיר חוב אחר שביעית יאמר בשפה רכה "משמט אני" וידו פשוטה, "אעפ"כ" [דבר השמיטה]
בכיבוד רוצח בעיר מקלט יאמר "רוצח אני", "אעפ"כ" [דבר הרוצח]
יאמר להמכבדים אנא חכם רק במכילתא אחת [גניבת דעת]
הלכה ד' (ל: - לא.)
רוח חכמים נוחה מהמחזיר חוב אחר שביעית, לבניו/בנותיו שנתגיירו עם הגר, לאמו של מי שאין לו יורשים
אין רוח חכמים נוחה מהמקבל מגזלן שעשה תשובה [תקנת השבים], אינו מקיים דיבורו
בנותן טבעת עירבון לקנות קרקע יכול לחזור [מעות אין כאן משכון אין כאן]
משא"כ בנותן זהוב [ניתן להוצאה]
משא"כ בנותן זהוב [ניתן להוצאה]
אמר ליתן מתנה - לר' יוחנן יכול לחזור [הן שלו צדק בשעה שאמר], ורב החמיר ממדת חסידות
כשהעמיד המקבל עמו קונה [מעמד שלשתן],
כשנתן מקצת פרעון יש מי שפרע כנגד הדמים שנתן
לברייתא קנין משיכה לרה"ר או חצר שאינה של שניהם, ורשות נפקד כרשות בעלים
הדרן עלך מסכת שביעית