הלכה א' (ז: - ח.)
אין עושין משקלים מרגליות [שמא תזיל] חוץ מתקלין עתיקין
שופרות במדינה לתקלין חדתין
נגנבו או אבדו משליח אחרי שתרמו הלשכה [על הגבוי] נשבעין לגזברים (ושומר שכר נשבע לבני העיר במעמד גזברים לקבל שכרן)
לפני שתרמו נשבעין לבני העיר [כר"ש דנשבעין אהקדשות שחייב באחריותן, שבועת תקנה] ושוקלים תחתיהם, ואם נמצאו - האחרונים (מח' אי השניים או שהגיעו לגזבר בסוף) לתקלין עתיקין
יחיד שאבד שקלו - לר' יוחנן חייב באחריות, לר"ל פטור אפי' לפני התרומה [ברשות גבוה]
הלכה ב' (ח: - ט.)
שליח ששקל ל"עצמו" שקל מסויים מועל משנתרמה תרומה משלו לי"ג לתנא דבי רבי [כהנים זריזין וכמי שנזרק דמן וכמעשה דמי], וי"א רק בהקריבו בהמה
השוקל שקלו מהקדש מעל כשהקריבו הבהמה הראשונה אחר התרומה
ואם השקל נמצא בשיריים, רק לר"מ מעל
השוקל ממע"ש ומדמי שביעית - יחלל על שקל אחר
הלכה ג' (ט. - ט:)
הרי אלו לשקלי - בפרוטרוט - לב"ש מותרן נדבה חוץ מ"אביא מהן לשקלי",
לב"ה חולין [הקדש בטעות] חוץ מ"לחטאתי" [אין לה קצבה]
לב"ה חולין [הקדש בטעות] חוץ מ"לחטאתי" [אין לה קצבה]
בידו מלאה מעות, או דקסבר דחייב שנים - לר' יוסי בשם ר' אלעזר - לכו"ע מותרן נדבה,
לר' ביבי בשם ר' אלעזר - לכו"ע מותרן חולין
לר' ביבי בשם ר' אלעזר - לכו"ע מותרן חולין
"והעמדנו עלינו לתת שלישית השקל": לא פחות מ 1/2 שקל דאו' (אפי' אין צורך, אפי' מטבע המדינה פחות), אין מטריחין הציבור יותר מג"פ בשנה, ג' קופות ג' סאין, ג' הפרשות
מחצית השקל כנגד חטא העגל ומכירת יוסף; פדיון בכור כנגד מכירת בכורה של רחל
הלכה ד' (ט: - י:)
מותר חטאת ואשם ונזיר (לרב חסדא בקרבה חטאתו בסוף, לר' זעירא אפי' שלמים בסוף [הללמ"ס דהיה מעורב בדמי חטאת]) לנדבה [מדרש יהוידע (פ"ו) - אשם לה']
מותר קרבנות או צדקה - לאותה מטרה
שמואל - הפריש שקלו ומת - לנדבה [לקדש קדשים - כחטאת]
מותר חביתין - לר' יוחנן לים המלח, לר' אלעזר לנדבה ["קדשי קדשים"]
מותר לחמי נזיר ירקב, מותר נסכיו - ר' יוסי בר בון - לנדבה [קדשי קדשים]
לר' יוחנן - פסח [ואם מן הצאן] לפני זמנו לשם עולה הוי עקירה והו"ל שלמים [לזבח - שלמים]
(לבני בבל רק לשם שלמים), וספק בפיגל אם יהיה כרת [כהרצאת כשר]
(לבני בבל רק לשם שלמים), וספק בפיגל אם יהיה כרת [כהרצאת כשר]
לשמו ושלא לשמו בשעת שחיטה הוי עקירה
שחיטה לשמו ע"מ לזרוק שלא לשמו - לאו עקירה
הלכה ה' (י: - יא:)
מותר "למת מסויים" - לת"ק ליורשיו, לר"מ יהא מונח [ספק אי מחיל המת על זילותי'],
לר' נתן למצבה
לר' נתן למצבה
גבו ל"עני" ונמצא שיש לו - הו"א דר' ירמי' דיש דין מותר, ור' אידי חולק - חוזר לנותן
מותר שבוי - לאותו שבוי; מותר טלית לעני - לאותו עני, ואין מוחין אם נתנוה לעני אחר
ר' אלעזר נחבא מפני ר' יוחנן; הלכה בשם אומרה, שפתיו רוחשות עמו בקבר, כאילו בעל השמועה עומד לנגדו, חביב צדקה ומשפט של דוד מקרבן