לק"ע ספק באמר הריני נזיר וישראל אמר מה שאמר זה עלי

עבד שנדר או נשבע אינו כופהו

לר"מ מיחה לדבר אחד לא הוי מחאה לשאר דברים, ור' יוסי חולק

הריני נזיר כשאצא לחירות - אין כופין לשחררו (לפ"מ מוציאו לחירות וחל מעכשיו)

נודע שנטמא - בטומאה ידועה סותר וחוזר ומונה,

בטמאת התהום (מכוסה ואינו קבור כדרכו ולא הכיר בו אדם מעולם ואינו עומד לפנותו) אינו סותר [ימות מת עליו - בגלוי] (וה"ה כהן העובד שנטמא טומאת התהום)
אא"כ היה בחזקת טמא מת וטבל והמת משוקע בקרקע (כנגדו; מ"מ סותר ואינו מגלח ולגי' הפ"מ מגלח) או נודע קודם שהותר [הלכתא]

וסביביו טמא ואסור בהנאה [ספק קברים] (גי' פ"מ - מקומו טהור כשנקר בגזילה)

ואם הקבר קדם לעיר מקומו טמא ואסור בהנאה [פ"מ - תורת קבר עליו, ק"ע - חשש קברים אחרים סביבו]

ואם מצא קברות ביניהן פחות מד"א -
לר' יוחנן - לר"ש אינה שכונת קברות, לרבנן רואין האמצעיות כאילו אינן,
לר' יונה - לק"ע לכו"ע אין דעתו לפנותם, לפ"מ לכו"ע דעתו לפנותן
לר' יוסי - לק"ע מודו רבנן במרווחין ורצפן הוא דגילה דעתו דמעיקרא דעתו לפנותם,
לפ"מ לר"ש רואין האמצעיות כמי שאינן [גל רצפן ועתיד לתקנן],
לרבנן אינה שכונת קברות [הוא רצפן ולא יטלן ומ"מ אין זה מקומן]

ספק איזה פסיון הלך - שניהם טמאים [וטהרו - הודאי]

אחרי ראייה שנייה מטמאין אונסו, ספק קרי, זיבה הבאה אחרי קרי [רגלים לדבר]

לחכמים חייב מיתה [רגלים לדבר - ב' אומדים למיתה כנגד א'; אמדוהו למיתה ולא ימות (היקל ואח"כ) ונפל למשכב (הכביד) אם יקום ונקה - הא לא קם חייב]
ולר"ל אף שֶבֶת [נתחייב באומד שנייה - גזה"כ] ור' יוסי בן חנינה חולק [אומד שני טעות] (וספק אם יורשיו יחזירו השֶבֶת)