הלכה א' - ב' (כד. - כד:)
לרבנן אין דלעת מצרית בכלל ירק [פרי הוא; אינו נאכל חי] (אלא יוונית שעליו ארוכין)
לר"ע בכלל ירק (לר' יוחנן לר"ע רק משום דמימלך שליח עליה)
דגים וחגבים לאו בכלל בשר, לרשב"ג אף ראש רגלים קנה כבד ועופות [שליח צריך לימלך]
הנודר מן הטפל מותר בעיקר
יבש בכלל ירק חוץ מפול המצרי יבש [יש לו גורן]
פרי האדמה והעץ בכלל פירות
גדיים גוזלים וחלב בכלל גידולי שנה ולא פירות השנה
תירוש = מיני מתיקה בלשון בנ"א, יין בלשון תורה
תבואה = ה' מינים; דגן = ה' מינים לחכמים, כל דמידגן לר"מ [דגן הארץ];
פת = מחטים ושעורים, ובמקום שעושים מכל המינים - לר"מ מה' מינים, לק"ע לחכמים מכל
הלכה ג' - ה' (כד: - כה.)
כסות = שרגילים להתכסות,
מלבוש = כל מיני חוץ מפיסקייה ופונדא (ק"ע - של עור, לפ"מ - איזור),
כסות שאיני לובש/לבוש שאיני מתכסה - ספק (פ"מ - אי תפוס לשון ראשון או אחרון,
ק"ע - אולי שניהם)
ק"ע - אולי שניהם)
צמר היוצא מעור - כוונת הנודר למַה שדרכו להתכסות,
וכשהדרך בשניהם - אסור רק במה שפירש
וכשהדרך בשניהם - אסור רק במה שפירש
צמר/פשתן עולה עלי = לבישה, לר"י בטען והזיע כוונתו להפשלה
לר"מ אין עלייה בכלל בית בעיר (אלא בכפרים), וחכמים חולקים
לר"מ אין דרגש (קושרים רצועות לרצועות שבחורי הארוכות) בכלל מטה (מסרגין על גוף הארוכות), וחכמים חולקים
בבית אָבל זוקף דרגש על צידה, לר"ש בן אלעזר (להל') שומט הרצועות
מטה עם נקליטין - שומט הנקליטין ודיו
הלכה ו' - י"א (כה. - כה:)
עיבור (בתים תוך ע' אמה) כעיר אף בלשון בנ"א; מן מאגף ולפנים = בית
קונם פירות אלו/מעשה ידייך - אסור בחילופיהן [מדרבנן] וגידוליהן,
שאיני אוכל - מותר חוץ מאין זרעו כלה עד ג' גידולין
מה שאת עושה איני אוכל עד הפסח - מותר לאחר הפסח,
מה שאת עושה עד הפסח איני אוכל - אסור לעולם
אסרה עד הפסח אם תלכי עד החג - אסורה עד פסח [שמא תיאסר למפרע]