הלכה א (א. - ג.)
כינויי נדרים [ידר נדר, השבע שבועה, חרם אשר יחרם, נזיר להזיר;
ככל היוצא מפיו - וג"ש נדר נדר לחרמים ונזירות]
ככל היוצא מפיו - וג"ש נדר נדר לחרמים ונזירות]
נדר שבטל מקצתו בטל כולו [ככל היוצא מפיו]
נזיר שאמר הריני נזיר מונה ב' נזירות [נזיר להזיר]
אין כנויין לערכין תמורה הקדש ותרומה
מודר ע"י איסור - לר' יוחנן לוקין, לר' אלעזר אין לוקין [מח' אם עיקר נדר גם בלי התפסה,
או בהתפסה ומדין ידות אינו לוקה], לגי' פ"מ איפוך [מח' אי לוקין על קונמות]
או בהתפסה ומדין ידות אינו לוקה], לגי' פ"מ איפוך [מח' אי לוקין על קונמות]
התירו למודר הנאה ביקור חולים בעמידה [דרכי שלום],
ובנשבע מביתו לגי' ק"ע אסור, לפ"מ - לפי' א' ספק, לפי' ב' מותר
ובנשבע מביתו לגי' ק"ע אסור, לפ"מ - לפי' א' ספק, לפי' ב' מותר
נדר שבתורה: "ככר זה עלי כיום שמת וכו'" ונדר באותו יום, לר' יוסי "ככר זה כיום פלוני" (לפ"מ הריני כאתו היום")
"איסר/מבטא ככר זו" הוי לשון שבועה - לר' אלעזר תלוי במח' תנאים, לפי' א' לר' יוסי הוי לשון נדר,
לר' ירמיה בלשון איסור חפצא הוי נדר, בלשון איסור גברא הוי שבועה
לר' ירמיה בלשון איסור חפצא הוי נדר, בלשון איסור גברא הוי שבועה
אמר פעמיים על ככר א' איסר ככר זו עלי - חייב אחת [כנשבע על המצות]
אמר פעמיים שבועה שלא אכלתי חייב שתים
נדר חל על שבועה [לאסור אסר], ולא להיפך
נדר חל בלשון שבועה (אסר עצמו על החפץ),
לר' יוסי שבועה חל בלשון נדר (שבועה הרי עלי), ור' יודן חולק [אין הנדר יד לשבועה דאין שבועה חל על נדר]
ר' יוסי בן חנינה - מודר אני ממך, הרי אני עליך, הרי את עלי - אסורין זה בזה
כלוי/פרוש/נטול אני ממך מהני [לשון הבדלה]
ר' הושעיה - "שאיני אוכל /טועם לך" הוי יד לקרבן, אבל "לא אוכל לך" אינו יד לשבועה [אין דרך לומר לא אוכל לך שבועה]
מנודה אני לך - ר"ע חוכך לאסור נכסיו [יחרם כל רכושו], וחכמים חולקין [נידוי ב"ד אלים]
כנדרי רשעים - תלוי אם יש בפניו נזיר או קרבן או ככר
אשכול שא' הזיר עליו, א' אמר עלי קרבן, א' אמר עלי שבועה - האומר כנדרי רשעים חייב שלשתן
רשעים אינם מתנדבים, וכשרים אינם נודרים [כר"י דטוב שלא תדור מנודר ומשלם (ור"מ חולק)] אלא מתנדבים אף בנזיר [כר"י דמתאוים להביא חטאת (ור"ש חולק [מניעת יין חטא])]
פינקסו נפתחת כשנודר/כשאיחר נדרו;
שמעון הצדיק רק אכל מאשם נזיר של רועה מדרום [מתוך ישוב נדר ולא נתחרט]
הלכה ב' (ג. - ג:)
לשון קונם מהני להקדיש לשמים, פ"מ - ולאסור נכסי חבירו עליו, רידב"ז - ולאסור נכסיו על חבירו
ספק אם יכול לאסור בלשון שיש לפרש לשם חולין וגם לשם קרבן
כינוי מהני אפי' במקום שאינם רגילים לדבר כן (לגי' ק"ע לא מהני)
נדר דנדר במוהי/במומי = בשבועה דנדר משה ליתרו
ימין/שמאל - ה"ז שבועה [וירם ימינו ושמאלו וישבע]
הלכה ג' - ד' (ד. - ה.)
אוסר בלשון: לַחולין (לא חולין), לא דכי/כשר, טמא (לא מותר לי אלא למזבח), טהור (למזבח),
כשר ודכי מטהור וטמא (ק"ע - כקדשים שא"א להוסיף טהרה ואסור לטמא, פ"מ - לא כשר מלטהר אלא טמא), פיגול, נותר (אבל כנותר של שלמים ספק [לק"ע אם כשעה דהוי דבר האסור ולא נדור, לפ"מ אם כשעה שהיה מותר]), כאימרא (דתמיד; וולד חטאת [ע"י נדר בא]; כאילו של אברהם),
כדירים (של עצים או קרבנות), כעצים (ב' גזירים), כאישים (ע"ג מזבח),
כמזבח/כהיכל/לת"ק כירושלים (קרבנותיהם) (לר"י כחומת ירושלים ומותר),
נדר בכף וכו' של מזבח (לפ"מ - ולא חליל), ככתוב בתורה (כקרבנות)
כשר ודכי מטהור וטמא (ק"ע - כקדשים שא"א להוסיף טהרה ואסור לטמא, פ"מ - לא כשר מלטהר אלא טמא), פיגול, נותר (אבל כנותר של שלמים ספק [לק"ע אם כשעה דהוי דבר האסור ולא נדור, לפ"מ אם כשעה שהיה מותר]), כאימרא (דתמיד; וולד חטאת [ע"י נדר בא]; כאילו של אברהם),
כדירים (של עצים או קרבנות), כעצים (ב' גזירים), כאישים (ע"ג מזבח),
כמזבח/כהיכל/לת"ק כירושלים (קרבנותיהם) (לר"י כחומת ירושלים ומותר),
נדר בכף וכו' של מזבח (לפ"מ - ולא חליל), ככתוב בתורה (כקרבנות)
אמר כתורה וככתוב בה מותר [כר"ש - מיגו דלא חל על קדושת התורה; כקדושת התורה והכתוב]
הָקרבן מותר [בחיי הקרבן], קרבן לת"ק אסור [לחומרא - כקרבן] ולר"י מותר [בחייה]
לגי' ק"ע לקרבן לא אוכל לך לחכמים מותר [מכלל לאו אתה שומע שמה שאוכל חולין]
ולר"מ אסור [לקרבן יהא לפיכך לא אוכל]
ולר"מ אסור [לקרבן יהא לפיכך לא אוכל]
לגי' פ"מ לא קרבן לא אוכל לחכמים מותר ולר"מ אסור [מכלל לאו אתה שומע שמה שאוכל קרבן]
נדר רק חל על יש בו ממש [נדר נדר מערכין] ומהני קונם פי מדבר עמך וכו'
ידי עושה עמך ועשו ביחד - ספק אם נאסר כדי שכרו או כדי הנאת מלאכתו