כינויי נדרים [ידר נדר, השבע שבועה, חרם אשר יחרם, נזיר להזיר;
ככל היוצא מפיו - וג"ש נדר נדר לחרמים ונזירות]

לשון קונם מהני להקדיש לשמים, פ"מ - ולאסור נכסי חבירו עליו, רידב"ז - ולאסור נכסיו על חבירו

אוסר בלשון: לַחולין (לא חולין), לא דכי/כשר, טמא (לא מותר לי אלא למזבח), טהור (למזבח),
כשר ודכי מטהור וטמא (ק"ע - כקדשים שא"א להוסיף טהרה ואסור לטמא, פ"מ - לא כשר מלטהר אלא טמא), פיגול, נותר (אבל כנותר של שלמים ספק [לק"ע אם כשעה דהוי דבר האסור ולא נדור, לפ"מ אם כשעה שהיה מותר]), כאימרא (דתמיד; וולד חטאת [ע"י נדר בא]; כאילו של אברהם),
כדירים (של עצים או קרבנות), כעצים (ב' גזירים), כאישים (ע"ג מזבח),
כמזבח/כהיכל/לת"ק כירושלים (קרבנותיהם) (לר"י כחומת ירושלים ומותר),
נדר בכף וכו' של מזבח (לפ"מ - ולא חליל), ככתוב בתורה (כקרבנות)

לגי' פ"מ לא קרבן לא אוכל לחכמים מותר ולר"מ אסור [מכלל לאו אתה שומע שמה שאוכל קרבן]