גמ' ס. - סב:
שבת, שביעית בכלל שבוע שעבר
קונם היום = עד שתחשך - ר' ירמי' ב"א - ולכשתחשך צריך שאלת חכם [שלא יטעו כשאמר "יום אחד", מקיים נדר כמקטיר בבמה]
א' דר"ח בכלל חודש הבא [ר"ן - לשון בנ"א]
קונם יום - ספק אי כהיום או כיום א' (מעל"ע) (ר"ן - להל' לחומרא)
יובל - לרבנן בכלל שעבר, לר"י להבא
עד הפסח = עד שיגיע
עד שיהא = עד שיצא בזמנו ידוע, עד שיגיע באין קצבה (קציר, בציר, קיץ)
ר"י - יין עד שיהא פסח, אוכל עד שיהא יו"כ, ר' יוסי בר"י - שום עד שיהא שבת = עד ליל [כוונתו עד שדרך לאכול] (לרמב"ן רבנן חולקים [לא הוי אומדנא דמוכח] (ורא"ה חולק))
עד פני הפסח - ר"מ - עד שיצא [מעייל נפשי' לספיקא] בזמנו קבוע
ר' יוסי (ר"ן ורמב"ם להל') - עד שיגיע [לא מעייל נפשי' לספיקא]
פירות הקיץ - ת"ק - רק תאנים [נקצץ ביד], רשב"ג - וענבים [נקצץ ביד כשנתייבשו]
הוקפלו רוב המוקצעות אין גזל, מעשר; ור' יוסי בר"י החמיר
ר"ט - אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה; למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא
רבא - מותר לת"ח לומר ת"ח אני להקדים דינו, להפטר ממס, ולומר אני עבד לעובדי אש להפטר ממס [אברוחי ארי (ר"ן - ולבו לשמים - ה' אש אוכלה)]
ר"ן
י"מ בעומד בשבת (או שביעית) ואמר שבת זו דאסור בכל השבוע הבא וגם יום השבת שעומד בה, לר"ן - רק אסור בשבת\שביעית שעומד בהן
תענית א"צ התרה כשתחשך - דידוע דינו, רשב"א - דמתסר מתחלת היום ולא דמי ל"יום אחד"
תענית יום אחד, נתכוון לתענית שאמרו חכמים - מעמוד השחר עד שתחשך
נדר מצוה א"צ שאלה משתחשך
ב' דר"ח - כותב בשטר ביום ב' לחודש, ומחרתו יום ג', ואל"ה הוי מוקדם
רשב"א בשם תוס' ור"ת - בגיטין וכתובה יחמיר ויכתוב ג"כ ביום ל' תשרי שהוא ר"ח חשון
הרמב"ן פסק בסוגיא דקידושין דלר' יוסי עד פני משמע עד דמתפני - שיצא
גמ' סב: - סג:
הכל לפי מקום נדרו
עד הגשמים - ת"ק - עד שתרד רביעה שניה [ר"ן - הול"ל גשם ולטפויי קאתי]
רשב"ג - עד שיגיע זמנה (כ"ג חשון)
עד הגשם - לכו"ע עד שיגיע זמן (לר"ן - רביעה שניה) [ר"ן - אין התחלת זמנו קבוע - לא מחית לספיקא]
ר"ן - אחרים פירשו - רביעה ראשונה - לת"ק עד שתרד, לרשב"ג זמן
עד שיפסקו גשמים - ר"מ - עד שיצא ניסן, ר"י - עד שיעבור הפסח
ר"י (ר"ן להל') - סתם אדר = אדר א'; ר"ן לי"ג במשנתנו - שני אדרים = חדש א'
ר"מ - = אדר ב' אא"כ לא ידע בשעת נדרו שנתעבר
יכול לבטל נדר ע"י זהו כבודי (לר"ן - ירו' - ור"מ חולק); כאילו נתקבלתי, ור"מ חולק
ר"ן סג.
"שנה אחת" - אין חודש העיבור בכלל, דאם לא נהג באסורו שנה זו משלים לשנה הבאה הפשוטה
רשב"א - אפי' אומר "שנה אחת מיום זה". ור"ן חולק כל שקדם נדר \ שכירות לחודש העיבור.
ור"ן חוכך דאפי' "שנה אחת" אסור בעבורה דמשמע "שנה זו", ואין תשלומין דחל מיד.