אין תפילין לאָבל - ביום ראשון, לר"א באו פנים חדשות, לר' יהושע יום ב' (בבבלי איפוך)
ולהל' מניח ביום ב' אפי' יש פנים חדשות

כפיית המטה [וישבו אתו לארץ; גרמת להקב"ה לכופף איקונין; צריך לכפות יצה"ר (חרדים), כפה הסרסור שגורם לידה (בי'); כשיתעורר/שיהא ניעור ויזכור שהוא אבל],
רב יוסי - די להוציא נקליטי המטה

בפני מתו (עד שנמסר למתעסקים): לא יאכל (בדיעבד הופך פניו), לא מיסב, לא בשר ויין,
אין מזמנין, אינו מברך או עונה אמן - חוץ משבת
(לרשב"ג כל שכן שאר מצות, בבלי לת"ק לא תשמיש המטה)

ר' זעירא - ביום ראשון לא תקבלו עלי אבילות (חרדים - יתענו, פ"מ - תלמידיו לא יאכלו סעודת הבראה)

י' כוסות בבית האבל (ג' אחר המזון), וכשמת ר"ג הוסיפו ג', וב"ד החזירום למקומו

כהן מטמא למת (בי' - טומאה דרבנן): לר' אחא תלמיד לרב (ונוהג אנינות) (ור' יוסי חולק),
לכבוד תלמוד תורה - ספק, לגבילה נשיאת כפים [עשה דוחה ל"ת] (ורב אחא חולק [חרדים - ל"ת ועשה (קדושים יהיו), בי' - לאו בעידנא]), לראות מלך

כהן יוצא לחו"ל לקידוש החודש, ללמוד מרבו, לדון, לישא אשה שהבטיחו לו,
ומח' אם לר' יוחנן התירו לכבוד אביו ואמו

כהן מטמא לכבוד הנשיא [כמת מצוה] (ור' מנא חולק [בחייהם אין מטמאים כ"ש במיתתם])

אין שואלין הלכה בקרבת מטת מת [לועג לרש]

נושא המת אסורין בנעילת הסנדל [שמא יפסוק סנדלו]

הפנימיים העומדים בשורה כשהאבל עובר, והעוברים לפניו מחמת האבל (פ"מ - לכבודו, בי' - לנחמו, חרדים ורידב"ז - קרוביו) והרואים פניו (פ"מ - דאבל, בי' - דמטה) בהספד - פטורים מק"ש

העוסקים ביום שני בהספד מפסיקין לק"ש, ולרבותינו אף לתפלה (ות"ק חולק)

הנכנס באמצע שמ"ע לא יתפלל אא"כ יגמור כדי לענות אמן להקל הקדוש ושומע תפלה

לת"ק מצות ציצית אין הזמן גרמא [כסות יום ולילה חייב תמיד], ור"ש חולק [כסות לילה פטור]

אף אם יצא יכול להוציא אחרים ידי חובתן

מברכין על לולב ותלמוד תורה כל יום [יש הפסק לילה/שינה] משא"כ סוכה

לחרדים העונה אמן אחרי ברכת קטן כקורא מלה במלה (ובבלי חולק)

תבא מאירה לגדול שצריך לקרוא המילים אחרי הקטן

ט' קבין על בעל קרי חולה, ג' לוגין שאובין על טהור - אינו מוציא אחרים,
לפ"מ לר"י מ"מ בעי מ' סאה

לריב"ל טבילת עזרא רק לתשמיש, לרב הונא אף לאנסו (וראיה מר' יוסי בן חלפתא שטבל ביו"כ)

לחזקיה ור' זעירא ור' אלעזר בר"ש מותר להרהר בדב"ת בבית הכסא, ור' יסא חולק

טבילת עזרא [ר' יעקב בר אבין - שלא יהו כתרנגולין; ר' חייא בר ווה - שיהא שונה כל צורכו]
אפי' לשמוע תורה [כסיני - אל תגשו אל אשה], בי' וחרדים - אף לנשים אחר תשמיש
לת"ק אסור אף בהלכות
לרבי רק הגדות מותר, לר' יוסי לא יציע המשנה (לא יעמיק), וי"א לא יזכיר אזכרות

לר' יהודה בן בתירה אין דב"ת מקבלין טומאה, וכך נוהגין בבבל

מקילין במים שאובין, והמחמיר במים חיים מאריך ימים בטובה

חולה בעל קרי - לר' אמי - מתשמיש יטבול, ור' חגי חולק, וצריך ט' קבין (וכן בריא לאנסו)

מעיין רחוק או קר - יקרא ק"ש, ויטבול לפני תפלה

בדיעבד יכול להתכסות במים עכורים ויקרא ק"ש

ירחיק ד"א ממקום שכלה הריח: ממי רגלים (בלי רביעית מים), צואת קטן שאוכל כזית דגן [מחשבותיו רעות], צואת כלב בתוך עורות, נבילה שנסרחה, מי משרה, גללי חמור רכים ובבא מן הדרך, צואת חזיר נמיה ותרנגול אדום, גרף של ריעי/מים

למי רגלים בעי רביעית בתוך רביעית (פ"מ - אם כבר השתין, אבל די בכל שהוא קודם שהשתין;
חרדים - רביעית לכל השתנה; רידב"ז - רביעית אחת להשתנה הרבה)
לחרדים רשב"ג חולק

לר' יוחנן מבטל צואה ברוק, ור' זעירא חולק

לא יתן תיבה של ספרים למרגלות המטה ולא תגע בחבלי המטה

תשמיש מותר כשס"ת כרוך במפה או ע"ג חלון גבוה י"ט לר' אבהו, אחורי מחיצה לריב"ל

מותר לשבת ע"ג ספסל כשס"ת ע"ג דבר הגבוה טפח לר' חונא, כל שהוא לר' זעירא

לא יתלה תפילין במרגלות המטה ולא רצועות מלמעלן

מעטש מלמטה בתפלתו סימן רע לו

לרבי לא ירוק בתפלה אלא בבגד, לר' יוחנן מותר לאחריו או לשמאלו

ר' יונה רקק בבית הכנסת ושייף ברגלו, לריב"ל אסור

יפסיק תפלתו כדי הילוך ד' אמות לפני ואחרי רקיקה והטלת מים

צואה לרב מח' אם עד שתיבש כעצם או גם אח"כ
לחרדים לחזקיה עד שתפרך, לשמואל ור' יוחנן שיקרמו פניה

מי רגלים - לרב עד שלא מטפיחין, לגניבא שאין רישומן ניכר