גמ' מא: - מה.

בשוגג חוץ לתחום - ד"א, במוקף מחיצות - ר"ג וראב"ע - מהלך כולו

ר' יהושע ור"ע - ד"א [גזרי דיר אטו בקעה; לא שבת במחיצות מבעו"י (ולר"נ זריקה בכולו מותר)]

בשוגג יצא ובשוגג חזר - כאלו לא יצא

נהרדעי - וכן חזרת הצורך לנקביו (לרש"י רבה חולק [הפסיד שביתתו])

רב - הל' כר"ג

שמואל - דוקא בספינה [רבה - בשעמדה - שבת במחיצות מבעו"י,
ר' זירא - במהלכת - רש"י - 1) חוץ לתחום אין לו קנין ד"א - תמיד קופצת יותר מד"א. 2) כשמהלך אחורה הוא תמיד בד"א. 3) כשעוקר רגלו, ספינה מוציאו מד"א = הוציאוהו נכרים עוד פעם].

חנניא - ר' יהושע - הל' כר"ג בספינה מהלכת (רש"י) דלא מחמירין אולי עמדה,
הל' כר"ע בעמדה ובדיר

פירות חוץ לתחום - ת"ק - בשוגג מותר במזיד אסור
ר' נחמיה - בשוגג אסור

וחזרו למקומן - ר"פ ות"ק - אפי' במזיד מותר [אנוסין נינהו]
ר' נחמי' וראב"י -דוקא שוגג מותר [לרש"י - תרתי להתירא]

שָבַת בבקעה והקיפוה נכרים בשבת -

ר"נ - שמואל - יש לו אלפים להילוך [רש"י - לא באויר מחיצות מבעו"י, הקילו רק למי שאין לו אלפים, לנאנס; לשון א' ברש"י - כר' יהושע - ולר"ג מהלך כולו], לטלטל אלפים, לזריקה יותר

רב הונא, ר' חייא בר רב - לטלטול ד"א [כנפרצה למקום האסור]
לזריקה אסור [שמא ימשך אחר חפצו, תוך אלפים אסור אטו טלטול (רש"י - במקום שהילוך מותר)]
ע"י משיכה (לרש"י - הפקר) אל תוך אלפים מותר
בגבול אלפים יש פי תקרה מותר (רש"י - היכר) [אין שמא ימשך]

ספק אם יש איסור תחומין למעלה מי' בלי רחב ד"ט [רש"י - לא ניחא להילוך]

חיישינן שמא בא בן דוד רש"י מאתמול (רש"י - לב"ד הגדול)

לר"ג אפשר להכנס לתחום ע"י מחיצה של בנ"א שלא לדעתם

לרבנן דר"א דמוסיפין על אוהל עראי - מותר להעמיד בהמה, כלים לדופן רביעית של סוכה, ואדם שלא מדעתו לדופן ג' [רש"י - אין דרך בנין]

יוצא ברשות וכבר נעשה מעשה - יש לו אלפים,

לרב שימי בר חייא - אם תחומו מובלע, כאלו לא יצא (רש"י ל"ק - כבתחלה; ל"ב - לרבה כבתחלה, לרב שימי יש לו ב' תחומין)

ורבה חולק [הבלעת תחומין לאו מילתא (חוץ: משבת באויר ב' השביתות מבעו"י, מר"א (רש"י - אפי' דבוקות מותר))]

יוצאין להציל - חוזר למקומו עם כלי זיינן, ואפי' יותר מאלפים בלהציל מאויב - לרנב"י כשנצחו הגוים

עיר הסמוכה לגבול ישראל,יוצאין בכלי זיין בשבת אפי' על עסקי ממון.

רש"י מב: - מד.

רב הונא - כלתה מדה בחצי חצר - לרש"י - 1/2 מותר בהילוך לבד

פי' אחר - אף בטלטול [לא "נפרצה" - מבעו"י הוי חצר א' שמותר לשאר בנ"א]

לרש"י - מן הצד לא שייך איסור בנין אהל (ראיה מנפל גודא)

הו"א לר"מ מותר להעמיד דופן פסול - לרש"י - הו"א דקסבר עושין אהל "עראי"

גמ' מה. - מח.

חשכה בדרך ולא כוון לשבות בעיר - ר"מ - שביתתו במקומו.
ר"י - כאנשי העיר (לרש"י - אפי' נתכוין למקומו בטעות)

ישן בדרך -

ר' יוחנן בן נורי - אלפים [(הו"א הואיל וניעור קנה), חפצי הפקר קונין שביתה]

חכמים - ד"א לאדם, לכלי הפקר כרגלי הזוכה [הפקר לא קונין שביתה]

הל' כריב"נ באדם [הואיל] ולא בכלים [לקולא כחכמים]

לריב"נ אין שביתת מים בעננים [אין שביתה למעלה מי', מים בעבים ובאוקיינוס ניידי]

הל' כמיקל בעירוב (לרש"י - בכל משפטיו) - חידוש: אפי' יחיד במקום רבים, אפילו בתחומין, אפי' בתחלת עירוב (לא רק בשיורי)

ר' יעקב ור' זריקא - הל' כר"ע, כרבי.

הל' כר' יוסי במקום רבים
מחלוקת אי הלכה (לרש"י - למעשה - לרבים), מטין (לרש"י - מורין ליחיד ולא לרבים), נראין (לרש"י - כמותו, לא מהדרינן עובדא).

ר' יוחנן - הל' כ - 1) ר' יוסי 2) ר"י 3) ר"ש ור"מ ספק, חוץ מאיתמר בפירוש.

ורב חולק על כללים אלו.

חפצי נכרים - לריב"נ קונים שביתה

לחכמים - שמואל - אין קונין, ר' יוחנן - קונין [אטו בעלים דישראל]

ר' חייא לריב"נ - מים בגבול ב' תחומין צריך מחיצה של ברזל שלא יעברו המים
(רש"י - מים הפקר בתחום כאנשי העיר)

ר' יוסי בר"ח - מחיצת קנים [הקילו במים]

ד"א [כ"תחתיו"]:

ת"ק - ד' לכל צד - רבא - להילוך, אבל לטלטל בורר ד"א
ר"א - ב' אמות, ר"י - בורר ד"א א'.

ר"מ - ד"א גדולות [ג' + פישוט ידים ורגלים], ר"י -מצומצמות [ג' + חפץ למטה ולמעלה]

ר"פ - אמות כפי האדם, וננס בידיו בו' טפחים.

רש"י מה: - מז:

משנה - רש"י - אסור לטלטל חפצו לחוץ מד"א של מקום עירובו או שהקנו לו
[חפציו כרגליו, שוינהו ד"א שלו (ולא אלפים שלו) כרה"י]

"כרגלי כל אדם" = כרגלי הממלא -רש"י ביצה לט. - רק למ"ד יש ברירה להחמיר

נייד כרגלי כל אדם - לרש"י ביצה - לא קנו שביתה כלל אפי' דיחיד - אפי' לזוכה

שלא לשכוח תורת עירוב מתינוקות - רש"י - עיקר עירוב בתחומין,

רש"י פ: - כשיש שיתוף - הלכך מקילין בשיורי

כלים שבעליהם בעיר אחרת - משמעות רש"י דיש להם אלפים כשהם תוך תחום עיר זו.

בא מחוץ לתחום - כולה כד"א דוקא במוקפת מחיצות

גמ' מח. - מט.

ג' חצירות ועירבו חיצונות עם האמצעית -

ר"ש - החיצוניות אסורין זע"ז
רב יהודה - עירובין מונחין בחיצוניות [גילוי דעת שחיצוניות לא ניחא בהדדי], רב ששת - בתוך ב' בתים באמצעית (אמצעית מותרת [אין דיורין להחמיר])

ר"י, חכמים - רב - לרש"י - תמיד הן מותרין עמה ואמצעית אסורה עמהן
[רש"י - ב' דיורין לא יהבינן לה - כנמשכה לצד א' ואוסרתה בשני]
שמואל - שלשתן אסורות [גזרו בהרבה דיורין - אתי להחליף]
לל"ב דרש"י (עיקר) - ר"ש כחכמים דרב.

שמואל - חצר בין ב' מבואות ורגילה עם שניהם - רק מותרת כשעירבה עם א' [לרש"י - א"א ב' דיורין כר"ש] (עירבה עם שניהם לרש"י - היא עמהם והם עמה אסורין וכל מבוי בפנ"ע מותרת; לרב, לרבה עא. לר"ש - אף עירב עם שניהם מותרת)

רגילה עם א' - אוסרתה אא"כ עירבה עם שאינה רגילה, עירב הרגילה ולא השאינה רגילה ולא היא [דוחין - מדת סדום]

מקפיד על אכילת עירובו - שמואל - פסול ["עירוב" שמו], ר' חנינא - כשר

לב"ה - עירוב בב' כלים כשר - שמואל - דוקא דמילא כלי ואייתר אבל לא חולק ["עירוב"], לא בב' בתים.

שמואל - בית שמניחין בו עירוב א"צ ליתן פת [כולהו דיירי הכא]

שמואל - עירוב משום קנין (לרש"י - מקנה בעה"ב להם רשותו וכולם משעובדת לרשותם זו)

רבה, להל' - משום דירה (רש"י - כל החצר מיוחדת לבית זה)
נ"מ - קנין סודר, אוכל פחות מש"פ, לרש"י - שליחות קטן גמור.

גמ' מט: - נב:

חשכה לו - "שביתתי תחת אילן" -

רב - לא יזוז [רש"י - עקר דעתו מכאן, לא סיים שם; א"א תחתיו כאן וכאן, לכן אפי' בבת אחת אינו]
חוץ מאילן פחות מי"ב לאביי, מח' אמות לרב הונא בדר"י [ממ"נ שביתתו בד"א לאביי, באמה אמצעית לרהבדר"י]

שמואל - אלפים מאילן לחומרא (לל"ב דרש"י קנה ב' מקומות לחומרא - מרגליו ומאילן)

רבה - כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו

חוץ: ממרבה במעשר [איתיה לחצאין (לרש"י - על כל גרגר חל 1/2 מעשר)], מעשר בהמה [איתיה בזאח"ז בטעות ("8, 10, 9, 10")],
לחזקיה חלת תודה [כוונתו 1/2 לאחריות]

"שביתתו במקום מסוים" (מחיצות ומד"א עד סאתיים, סיים ד"א) הולך כולו ועוד אלפים - רבא - כשיכול לרוץ שם קודם שתחשך.

האינו מכיר יכול למסור שביתתו למכיר (רש"י - אומר שביתתי עמך)

ד"א [שבו איש תחתיו], אלפים [אל יצא איש ממקומו - ניסה - גבול - חוץ - ג"ש למגרש]

ר' חנינא בן אנטיגנוס - אלפים עגולות [זה יהיה לכם מגרשי - ואין פיאות לשבת]

חכמים - מרובעות [רב חנניה - כזה כל שובתי שבת - פיאות] וכן העברת ד"א
(לרש"י - תמיד שיעור אלכסונן), וכן עמוד י' X ד"ט (לרש"י - שיש בו אלכסון)

מערב ברגליו - ר"נ, להל' - "במקומי" - ר"מ - דוקא עני (בדרך (רש"י - ואין עמו פת))
ר"י - אף עשיר (בביתו) [מח' אם עיקר עירוב בפת או ברגל]
"במקום פלוני" - לכו"ע רק לעני הקילו.

רב חסדא - "במקומי" לכו"ע אף עשיר [עיקר עירוב ברגל], "במקום פלוני" מח' ר"מ ור"י.

ספק לרמי ב"ח אם עירב בפת יש לו ד"א. רבא - כן. שמואל - בעיר חריבה לא.

החזיק בדרך לביתו השני (רבה לריבר"י אפי' אמר לצאת) והחזירו חבירו משום צינה דינו כעני:

ל"ק דרש"י - (לרב יוסף לר"י אפי' חזר מעצמו) לר"י אפי' לא אמר "שביתתי במקום פלוני" כאלו אמר. ר"מ - בלי אמירה - ספק - כחמר גמל.

ל"ב דרש"י - לרבה לכו"ע בעי אמירה "שביתתי שם", לרב יוסף - לר"י צריך, לריבר"י א"צ. שיטת ר"מ - כה"ג "עשיר" - ואמירתו רק מפסידו צד א'.

יצא חוץ לתחום במזיד, לא יכנס - ת"ק - אפי' אמה א' (חוץ מיצא למצוה ומובלע תחומו (גמ' מה.))
אפי' רגל א' [רגלך כתיב], אחרים - בתר רוב גופו [רגליך קרי]

ר"א - ג' אמות [בפחות - תחומו ב' אמות לכל צד, ומיבלען בתחומו]

חשכה עליו מחוץ לסימן התחום לר"ש יכנס, דסימן מוכנס משום טועי המדה
(רש"י - שאין מכירין הסי', ט"ו אמה מיעוט מקום אחיזת החבל)

רש"י נ. - נב:

שני בהמות יצאו בב"א - "עשירי" - שניהם צריכים תנופת חזה ושוק וסמיכה בלא ברכה, ונסכים על תנאי, רש"י כת"י - שניהם ירעו (שינוי מתנות דם) ויחלל שלמים בתנאי.

החזיק בדרך לביתו השני - ע"מ להגיע שם לפני שבת.

רבה - לכו"ע צריך לומר - ל"ק דרש"י - חבירו "לין פה" ולא מעצמו, ל"ב - "שביתתי שם"

רב יוסף - לכו"ע צריך החזיק בדרך ולא רק רצון לצאת.