א) בספר פרי צדיק (לט"ו בשבט סי' ב) וצדקת הצדיק (קב) פירש 'כל מעשיו לשם שמים' - שמתנה בכל דברי הרשות וצרכים גופניים בקדושה, ומכניס בהם עבדות ורצון הש"י, ול"ד מדקדק על פי שורת הדין. ואז הש"י נותן קדושה בכל מה שיעשה, מדה כנגד מדה, וכאילו כל יום הוא בחינת שבת. ואילו שמאי היה במדרגת 'פחד יצחק', לא היה מאמין בעצמו, וחשש כי שמא אינו מתכוין בכל אכילותיו ומעשיו לש"ש. וקרוב לזה יש בפירוש הר' יהונתן, ששמאי היה מתיירא שמא יגרום החטא.

ב) אמאי לא? היה מחפש בהמה אחת בתחילת השבוע לכבוד שבת, וממשיך לחפש באותו יום בהמה נוספת, ואם מצא מובחרת ממנה, היה אוכל הראשונה ושומר השניה, ואם לאו - היה אוכל השניה ושומר הראשונה לשבת, נמצא כל מה שקנה קנה לכבוד שבת.

ג) 'שמאי הזקן' הוא כינוי לאדם, ולאו דוקא בזקנותו, וכן 'הלל הזקן' (כנראה נתכנו כן כי היו חכמים נוספים באותו שם).

ד) כיון שמה שמורידו לחול הוא כדי שיהיה דבר אחר יותר נאה לשבת - הרי זו העלאתו, כי אכילתו גורמת ליתר כבוד שבת. הא למה זה דומה, למי שמייחד דינר רע לעני ומחליפו בטוב לטובת העני.

בברכה, יוסף בן ארזה