רש"י כ' וז"ל וישראל נמי נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן עכ"ל. ורציתי לדעת על מה טרח רש"י למצוא היכי תמצא כזו שיש כהן מבני בניו, ולמה עדיף ממאכיל סתם כהן או כהן שכנו.
ואח"כ כ' רש"י שאין לפרש שיש לה פדיון והמפרש כן רשע הוא, ורציתי לדעת למה צווח כל כך ולא כתב כדרכו שטועה הוא או שאינו נכון.
תודה רבה,
סענדר אליהו הכהן קליין
שלום
א) נראה שרש"י נקט את לשון המשנה בערכין ח,ז וכן הלשון בכמה דוכתי - ליתנו לבן בתו כהן. אך יתכן עוד שאין זה רק ענין לשוני אלא רצה לומר כיון שזה דבר שווה לאדם לקנות כדי לתת לקרובו כהן לכן חשיב לגביו כדבר שיש לו היתר אכילה, כי גם הוא נהנה ממנו ע"י שמאכיל לכהן, שהרי זה שוה כסף אצלו וחשיב כמו אכילה לגביו כיון שנהנה ממנו בדבר המביא לידי אכילה (וכענין שאמרו בפ"ב דפסחים דבכלל 'לא יאכל' איסור הנאה, דהיינו כל שימוש ששוה כסף), לכן הוזקק רש"י לנקוט דוגמא של הנאה השווה ממון, שאילו האכילה כשלעצמה לאדם אחר - לולא היה בה הנאה - יתכן שלא מחשיבו כדבר שיש לו התר אכילה בשביל הישראל.
ב) ע' כפ"ת שפלפל בזה ובשיעורי הגריש"א. וע"ע הר צבי, דף על הדף כמה פירושים.
ובשו"ת אפרקסא דעניא (ב' או"ח כה) מביא:
" ומפי אדמו"ר שליט"א מקאסוב שמעתי כונה נפלאה בלשון רש"י הנ"ל בשם הרב הגאון מטרנופול שליט"א בספרו שו"ת חבצלת השרון, ואח"כ חזר הרה"ג השואל נ"י וכתב לי ששמע בשם הגאון מדווינסק נ"י [בעל האור שמח] כונת דברי רש"י הנ"ל למה דאיתא בפסיקתא שהצדוקים אומרים שיש לתרומה פדיון, וזה שכתב רש"י דהאומר כן הוא רשע, והוא מתוק לחיך נבון. ובס' קו"ס על משניות במקומו נעלם ממנו כל זה.
בברכה.
יוסי בן ארזה
