א) יומא עה:
ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר וגו' מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה
לכאורה מכאן סמך למנהגנו בארה״ב לאכול עיקר הסעודה בערב וקצת פירכא על בני ארץ ישראל ואנגליה וצ״ע.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד
א) נלענ"ד להליץ בעד מנהג ארץ ישראל דהנה לכאו' צ"ע על גמ' דילן מחולין פד. אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת ופרש"י כלומר לא יאכל בשר תדיר שלא יעני, ע"כ. וצ"ע דכאן ביומא משמע שהוא דרך ארץ לאכול בשר כל לילה כי בפסוק כתוב בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע וא"כ כמו שכל בקר צריך לחם כדי לשבוע וזה דבר תמידי א"כ משמע שבכל ערב אוכלים בשר וזה סותר לגמ' חולין שרק לפעמים הוי דרך ארץ לאכול בשר, וצ"ע.
ב) ונראה ליישב דגם בקרא משמע שאכילת בשר שהקב"ה נתן לבני ישראל גם זו לא היתה בשביל שביעה שהרי רק אצל לחם כתוב לשבוע, משא"כ אצל בשר לא כתוב לשבוע. לכן נראה שגם הבשר שניתן לבנ"י במדבר לא היה עבור שביעה אלא לשם אכילה שיותר דומה לתענוג ולא היה הכרחי כ"כ לקיום הגוף, אלא הקב"ה רצה לתת לבני ישראל שמחה בחייהם כמ"ש אין שמחה אלא בבשר (פסחים קט.)
ג) לפ"ז משמע בגמ' שהאכילה ביום הוא עיקר השביעה ואילו האכילה בלילה היא יותר דומה לתענוג ושמחה, וזה משום שבשביל להמשיך בעבודת היום צריך כח, לכן צריך סעודה של שביעה באמצע היום, ומכאן המנהג בא"י לאכול עיקר הסעודה ביום. וגם אם אוכלים בשר בסעודת היום זה מטעם אחר כי בחולין פד. שם אמר רבי יוחנן כגון אנו מי שיש לו פרוטה בתוך ביתו יריצנה לחנווני, ופרש"י כגון אנו שאין אנו בריאים וגו'. ולפ"ז דברי הגמ' לעיל מזה שלא יאכל בשר תדיר רק נאמר לאנשים בריאים אבל היום שירדה חולשה לעולם בשביל לקבל כח יש אנשים שצריך כל יום לאכול בשר וזה מקור למנהג א"י שאוכלים עיקר הסעודה ביום וגם הרבה פעמים אוכלים בשר ביום. [עי' בן מלך חג המצות עמ' קכב ד"ה ונראה דהיינו]
ד(ומצאתי בס"ד סיוע להנ"ל בספר חמדת ימים לרבי שלום שבזי פ' בשלח עה"פ מי יאכילנו בשר שכתב, וז"ל, לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל בשר אלא בלילה שאם אכל ביום שמא ישתה מים ויסתכן וכן דרך מנהג מלכים, עכ"ל. ומשמע שהענין לאכול בשר בלילה הוא מנהג מלכים. ויל"פ כמשנ"ל שאכילת בשר בלילה מיירי בדרך תענוג וכן בנ"י במדבר היו כמו מלכים שה' ידע לכתם ודאג לכל צורכם כמלכים, וא"כ לפ"ז בא"י שלומדים תורה מתוך הדחק לא נוהגים במנהגי מלכים, לכן אוכלים בשר ביום.
ה) ועי' גם ליקוטי מהרי"ח סדר הנהגת הסעודה ח"א דף קט ע"ב שהביא גמ' דילן וכתב, וז"ל, ותמיה בעיני שלא ראיתי נזהרין בזה אפילו אנשי מעשה ואפשר שהוא ע"ד דאמרינן בפ' כיסוי הדם (חולין פד.) וכגון אנו לוין ואוכלין כן הוא הדבר הזה כיון שבעוה"ר גברה החולשה בעולם לכך אין נזהרין בזה, עכ"ל מהרי"ח. ונראה שזה אינו רחוק ממ"ש לעיל בס"ד.
בהצלחה רבה
דוד בלום
עיין בכף החיים להרב יעקב חיים סופר סי' קנ"ז אות ל"ו ול"ז שכתב שאחר חצות כבר נחשב הזמן לאכילת בשר.
