הגמ' שואלת איך ת"ח צריך לנקום וליטור, ותירצה שרק אסרה תורה בממון, והביא כן מהברייתא לענין מגל וקרדום. ולכ' משמע שאין איסור נקימה ונטירה בגוף, ומיושב הקושיא. אך ראיתי בבעל הטורים שלכ' משמע שיש לו דרך אחרת בזה, דעיין דבריו על הפסוק בקדושים שסמך לא תשא עליו חטא ללא תקום ללמד שת"ח יכול ליקום וליטור, וא"כ נראה דההיתר רק נאמר בת"ח. וקשה לי איך יפרש סוגיין, דלכ' הוא הוא מקור דבריו, אבל משמע שהחילוק בין ממון לגוף, ולא בין ת"ח לשאר אנשים.
תודתי לכם אם תשיבוני אם יש דרך אחרת ללמוד השקלא וטריא שנוכל להבין דברי הבעל הטורים, או ללמוד הבעל הטורים על דרך הגמ'. סענדר אליהו הכהן קליין
סענדר קליין
קווינס, נ.י.
שלום וברכה
אכן בספר החינוך (רמ"א, רמ"ב) משמע שאיסור נקמה כולל גם צער הגוף, וכן משמע מסתימת דברי הרמב"ם. ויתכן שהם סוברים שכששאלו בגמ' מהנעלבים ואינם עולבים נדחה התירוץ הקודם, וכשהסיקו 'דנקיט ליה בליביה' אין הדברים מתיחסים אלא כלפי ת"ח ומשום שחרפוהו בפרהסיא ויש בזיון התורה, אבל בשאר כל אדם אסור לנקום הן בממון בן בצער הגוף (עפ"י הח"ח בפתיחה ללאוין במ"ח ח-ט).
והר"א בן הרמב"ם (מעשה נסים י"ג) לא גרס בגמ' החילוק בין ממון לצער הגוף אלא החילוק הוא בין מילי דעלמא למילי דאו', שראוי לחכם לנקום וליטור כנחש. וכן מוזכר חילוק זה בריטב"א. ויתכן שכן פירש בעל הטורים.
בברכה.
יוסי בן ארזה
תודה רבה! אני מאד שמח לראות את המקורות שהבאת. ושוב ראיתי שמשמע כן מהכס"מ סוף הל' ת"ת (צוין בגליון הש"ס) שהענין מוסב על כבוד התורה דוקא, והכי נמי מסתברא דכי נקימה ונטירה דברים של שבח הם שצריך ת"ח לאחוז בהם?
כל טוב
-סענדר קליין
