נראה שכיוונת לקושית כלי חמדה פרשת בא עמ' 163 סק"ב (ד"ה אחר), וזה לשונו, ולא זכיתי להבין כלל דאיך אפשר לומר דחודש העיבור הוא רק מדרבנן אבל מן התורה אינו מעובר אם כן איך מותר לאכול בו חמץ כיון דמן התורה הוא ניסן והרי הוא פסח ואוכלין אנו חמץ בפסח. ועל כרחך צריך לומר נהי דאין מעברין מכל מקום כשעיברוהו הרי זה מעוברת מן התורה וכמו דקיימא לן בקידוש החודש אתם אפילו מזידין ואפילו שוגגין וגו' הוא הדין בעיבור שנים אם כן מן התורה הוא אדר, ואם כן מה עלה על דעתו להביא ראייה מזה שהפקר בית דין הפקר יכול לפטור ממעשר. הן אמת דבירושלמי לקמן אמר ר' אבין אין מן הדא לית את ש"מ כלום שמור את חודש האביב שמרי' שיבא בחידושו. ועי' במפרשים דבאמת מן התורה צריך לעבר ונהי דחז"ל אמרו שלא לעבר אבל כעיברוהו אוקמיה אדין תורה. אמנם לפענ"ד גם בעיני יפלא טובא דקארי לה מאי קארי לה ואיך עלה על דעתם להוכיח מזה דהפקר דרבנן פטור ממעשר ואיך אפשר לומר דחודש העיבור הוא רק מדרבנן וחכמים מבטלים בקום ועשה לאכול חמץ בפסח וכיוצא בזה, עד כאן לשונו של הכלי חמדה עיין שם.

ועיין קובץ שיעורים ח"ב סי י"ד ס"ק כ' שתירץ שאין כוונת הירושלמי כאן בשקלים ללמוד מנלן שהפקר בית דין פטור מן המעשר כי אין צורך פסוק מיוחד לזה כי מה זה שונה מכל הפקר בית דין שמועיל, ועוד אם כוונת הירושלמי ללמוד שהפקר פטור מן המעשרות מן התורה אם כן מה הביא ראייה מעיבור שנה כי שם אין פסוק על זה. אלא תירץ רבי אלחנן שכוונת הגמ' שקלים על פי הר"ן נדרים מד: ד"ה ופרכינן שעל ידי הפקר בית דין הפקר לא באו חכמים להקל ולפטור מן המעשר מה שהוא חייב מן התורה, ועל זה מביאה הגמ' בשם רבי יונתן בריה דרב יצחק בר אבא שבא לומר להיפך מסברת הר"ן שכמו שמצינו בעיבור שנה שנעשה שביעית על ידי עיבורן מגזרת הכתוב ולא החמירו לחייב במעשר בחודש העיבור, כן הוא גם בהפקר בית דין שלא החמירו עליו כיון שמדאורייתא פטור על ידי הפקרן לא רצו להחמיר. ועל זה דחה רבי אבין שמור את חודש האביב שמריהו שיביאו בחידושו, ואמר רבי אבין שאין ראייה מעיבור השנה להפקר בית דין כי יש לומר כסברת הר"ן שבהפקר החמירו שלא לפטור מן המעשר אף על פי שבעיבור השנה לא החמירו, אם כן יוצא שההוה אמינא של הגמ' כאן לא כמו הר"ן והמסקנא כמו הר"ן.

קיץ בריא

דוד בלום