נדה סא: אמר רב יוסף זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא א''ל אביי ואי תימא רב דימי והא א''ר מני א''ר ינאי לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור א''ל לאו איתמר עלה א''ר יוחנן אפילו לקוברו ור' יוחנן לטעמיה דא''ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ויש לעיין א"כ הוכיח הגמרא בחולין שלויתן דג טהור שנאמר יכרו עליו חברים, והלא לעתיד לבא מצות בטילות ואינן מוזהרות מדגים טמאים?
שוורץ
שלום
הלא בין כך אין מדובר על לוויתן גשמי שייאכל, שהרי אין לעוה"ב אכילה ושתייה אלא צדיקים יושבים וכו', אלא ראיית הגמ' בחולין היא מכך שהכתוב המשיל את שכר הצדיקים לעת"ל לסעודת לוויתן, ולא היה ממשיל לדבר שהוא טמא. ולא בגלל האיסור אכילה שיהיה אז, שכאמור אין שם אכילה, אלא הראייה מעצם הדימוי.
בברכה,
יוסי בן ארזה
א"כ יישבת הגמרא חולין, אבל בסנהדרין צ' ע"ב בשם ריו"ח מנין לתחית המתים מן התורה דכתיב ונתתם ממנו לאהרן הכהן, הרי שריו"ח שסובר כאן מצות בטילות לעתיד לבוא אומר שיהיה תרומה אחר התחיה
יש אומרים ש'לעתיד לבוא' היינו לאחר המיתה, אבל לתחיית המתים אינן בטלות. ע' רשב"א ומהר"ץ חיות (ויישב שם כמה מאמרים סותרים אף לדעת התוס').
וי"א שלא שיבטלו עצם המצוות, אלא רק היותן 'מצוות', כלומר המצוות ייהפכו למציאות מורגשת ויעשו אותם ממילא, אך ללא 'צו' חיוב ואיסור. וא"כ תהיה מציאות של תרומה וכהונה. ע' דגל מחנה אפרים פרשת צו.
יוסי בן ארזה
