רש״י ד״ה נוחל - אבל האם אינה נוחלת את בנה וכל שכן קרובי האם כו׳ דכתיב למשפחותם לבית אבותם משפחת האם אינה קרויה משפחה.
לכאורה הלשון ״וכל שכן״ ברש״י צ״ע, הרי האם וקרובי האם שניהם אינם קרויים משפחה, וכמדומני שמצינו לשון כ״ש הרבה פעמים אף אם אינו באמת כל שכן
תודה,
שמואל
מ"מ קרובי האם הם יותר רחוקים מן הבן מאשר האם וזה הכ"ש. כמדומני לפעמים כתוב כ"ש ופירושו הוא הדין וצריך בדיקה בזה.
ועי' רשב"ם ב"ב קח. במתנ' ד"ה ולא מנחילין, וז"ל, דאחות אמו היאך תירשנו הלא היא באה מכח אחותה שהיא אמו של זה ולא האם יכולה ליורשו כדאמרן האיש את אמו נוחל ולא מנחיל קל וחומר שהיא לא תירש את אחותה, ע"כ. הרי שרש"י כתב שזה קל וחומר ואפי' אם נאמר שמצינו לשון כ"ש אף אם אינו באמת כ"ש, מ"מ על ק"ו לכאו' יותר קשה לומר שאינו ק"ו גמור (אמנם גם מצינו ק"ו שאינו ק"ו גמור עי' שטמ"ק ב"מ יא: ד"ה ולדידי וז"ל ולאו ק"ו גמור מקראי וגו' אלא כעין ק"ו מסברא בעלמא).
והנה על רש"י נדה מד. הקשו קושית כתר"ה שליט"א (עי' חידושי יחיאל ב"ב סי' כ"ז עמ' של"ה) וגם על רשב"ם ב"ב הקשו כן (עי' שיח יהודה ועי' סיכומי סוגיות להרב ישי טולידנו). אבל לענ"ד יש מקור מרש"י ורשב"ם שכ"ש וק"ו אינו מוכרח להיות דבר שנצרך מן הדין אלא גם כ"ש וק"ו ע"פ המציאות מיקרי כ"ש וק"ו. ועדיין צ"ע בענין זה.
והנה עי' תוס' ברכות לה. ד"ה לפניו שכתב שהאי כ"ש לאו ק"ו גמור הוא, עיי"ש. וא"כ מצינו שאע"פ שכתוב כ"ש בגמ' מ"מ משכחת ליה דלאו כ"ש גמור. ולפ"ז אולי עדיף לנו לפרש בדברי רש"י כאן שלאו כ"ש גמור הוא ובהכי מיושבת קושית המפרשים על רש"י למה נזקק לכתוב שזה כ"ש כי מצינו שכ"ש הוא לא ממש כ"ש.
יישר כח גדול
דוד בלום