More Discussions for this daf
1. Ma'achil b'Terumah 2. קנה בקומטו של טהור והסיט את הזב 3. עובדת כוכבים זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה
4. ולמאן דנפקא ליה תרוייהו
דיונים על הדף - נדה מג

שוורץ שואל:

בנדה מג בעי רבא עובדת כוכבים זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה מהו אם תמצי לומר בתר עקירה אזלינן אע''ג דמצי נקיט להו ה''מ ישראלית דטמאה דאורייתא אבל עובדת כוכבים זבה דטמאה דרבנן לא או דילמא לא שנא תיקו, והיינו דמספקא לן אם נטמאה, ולכאורה מכיון דרבנן גזרו זיבה נמצא שממנ"פ היא טמאה טומאת זיבה וצריכה ז' נקיים?

אם רבנן תיקנו שכל גויה הרי הוא כזבה, א"כ לכאורה כל גויה שטובלת צריכה ז' נקיים.

א"כ אמאי מספקא לן בגיורת שירדה לטבול ונעקרה זיבה וטבלה ויצתה, אם היא טמאה, הרי היא ממנ"פ צריכה ז' נקיים דכל גוים הרי הם כזבים?

תודה,

שוורץ

הכולל משיב:

לכאורה הבעיה בגמרא היא האם מונים שבעה נקיים מאז הגירות, או מאז הטלת אותם מי רגלים, שאם התגיירה ביום והטילתם רק לאחר השקיעה תצטרך שבעה נקיים מלמחר.

יוסי בן ארזה

הכולל מוסיף:

מדובר כאן בעובדת כוכבים שטובלת לשם גירות (עי' עוז והדר מג. הגהות וציונים אות ב דמפרש"י משמע דתיבת זבה מיותר וליתא בכת"י). והנה בזבה ישראלית שנעקרו מימי רגליה יש ספק אם הולכים אחר העקירה או אחרי היציאה של מי הרגלים (כי אם הולכים אחרי העקירה א"כ אם העקירה היתה לפני הטבילה הרי מי הרגלים של זבה טמאים). ועכשיו שמדובר בגויה (שאינה זבה לפי הגירסא שהבאנו) שטובלת לגירות הרי אם הולכים אחרי העקירה הרי העקירה היתה לפני הטבילה וממילא הם כמי רגלי עכו"ם שטמאים. אבל אם הולכים אחרי הטלת המים הרי ההטלה היתה אחרי הטבילה וא"כ היא ישראלית כבר ומי רגלים של יהודיה טהורים, וממילא אע"ג שרבנן תיקנו שכל גויה היא כזבה מ"מ כאן היא כבר לא גויה.

ויש להביא סיוע מהרמב"ם לגירסא הנ"ל בגמ' דלא גרסינן עובדת כוכבים זבה אלא גרסינן עובדת כוכבים שנעקרה וגו', כי ברמב"ם הל' מטמאי מושב ומשכב פ"ב ה"ט כתב זבה שנעקרו מימי רגליה וגו' וכן עכו"ם שנעקרו מימי רגליה ונתגיירה וגו' הרי שהרמב"ם לא גרס עכו"ם זבה אלא עכו"ם לבד.

כל טוב

דוד בלום

שוורץ שואל:

לכ' הג' ר' דוד בלום שליט"א

מה שכתבת "אם הולכים אחרי הטלת המים הרי ההטלה היתה אחרי הטבילה וא"כ היא ישראלית כבר ומי רגלים של יהודיה טהורים" "מ"מ כאן היא כבר לא גויה" בזה גופא צריך לי עיון, דהרי אף שהיא עכשיו יהודיה מ"מ היא יהודית שנטמאה מדרבנן בטומאת זיבה ועדיין צריכה שבעה נקיים כמו כל יהודיה שנטמאת בטומאת זיבה.

הכולל משיב:

זה לשון הרמב"ם הל' משכב ומושב פ"ב ה"ט, וכן עכו"ם שנעקרו מימי רגליה ונתגיירה וטבלה והטילה מים אחר שטבלה הרי זה ספק אם אחר עקירה הולכין והרי הם כמי רגלי עכו"ם הטמאים או אחר היציאה והרי הם כמי רגלי ישראל הטהורים, עד כאן ברמב"ם. והנה אנחנו לומדים מדברי הרמב"ם שעל הצד שהולכים אחרי היציאה א"כ המי רגלים לא נטמאו כי הם רק נקראו מי רגלים על פי הלכה משעת היציאה ושעת היציאה היא אחרי הטבילה ואז היא כבר ישראלית. נמצא שאף פעם לא היו כאן מי רגלים של עכו"ם וממילא אין כאן טומאת זיבה.

כל טוב

דוד בלום

שוורץ שואל:

לכ' הג' ר' דוד בלום שליט"א,

אכן בגמרא וברמב"ם מבואר דאם הוכלים אחרי היציאה הרי הם מי רגלי ישראל הטהורים,

אבל זה גופא צריך לי עיון, דאם אשה ישראלית היתה זבה אתמול, ועדיין לא עברה ז' נקיים, הרי מי רגליה הם גם כן טמאים, וא"כ אשה זו היתה זבה בגיותה, ועדיין לא עברה ז' נקיים, והיא כמו ישרלאית שהיתה אתמול זבה, שכל זמן שלא טיהרה עצמה מי רגליה טמאים?

הכולל משיב:

נראה שצריך לומר שעכו"ם אינה כזבה אלא מי רגלים של עכו"ם הרי הם כמי רגלים של זבה (זאת אומרת אין זה דין על הגברא אלא על החפצא). ואם כן על הצד שהולכין אחרי היציאה הרי לעולם לא היו כאן מי רגלים של עכו"ם כי בשעת היציאה היא ישראלית.

כל טוב

דוד בלום