א) מה הנ"מ בין דרשא דר"נ מאמלאה החרבה לרנב"י דדורש מלאום מלאום יאמץ .
ב) ועוד דלפי ב' הגרסאות יש קושי נוסף לשיטת רש"י ז"ל בב"ב מו: דס"ל שסתם ר"נ הוא רנב"י כדמפרש התוס' בד"ה שלח שם ועוד בגיטין לא: ד"ה אנא לא צריכנא להו. ולמה התוס' לא הביאו כראי' נוספת.
ג) ועוד דמה יש לתרץ לשיטת רש"י ז"ל לטענה זו ולשאר טענות.
ד) במסורת הש"ס מעיר שקשה לגרוס רנב"י במקום ר"נ כאן. האם יש מישהו שמצדד שאפשר לקים גרסא דידן ואיך?
שכמ"ה
אהרן ברכה
מילנו, איטליה
א) דרשת חז"ל מבואר טפי בקרא ד"אמלאה החרבה", כיון שהוזכרו שם להדיא רומי (צור) וירושלים, וגם הוזכר שם להדיא שהשני יחרב בשעה שהראשון ימלא (ולא רק שאחד יהיה יותר גדול מהשני), מה שאינו במבואר להדיא בקרא ד"לאום מלאום יאמץ".
ורנב"י שהביא קרא ד"לאום מלאום יאמץ" בא להוסיף דמאחר שמצאנו דבר זה מפורש בנביאים כנ"ל יש למצוא לה רמז גם בתורת משה, וכדאמרי' (תענית ט.) דליכא מידי דכתיבא בכתובי ולא רמיזא באורייתא, ולכן הביא מקרא מן התורה אע"פ שאין דרשתם מבואר כ"כ כבקרא דיחזקאל.
ב) ראה מה שכתבתי למטה, אות ד'.
ג) אין כוונת רש"י שם שכל סתם רב נחמן בש"ס הוא ר"נ בר יצחק, אלא שלפעמים (כאשר הדבר מוכח מתוך הסוגיא) גם סתם רב נחמן יכול להיות ר"נ בר יצחק.
ד) הגירסא הנכונה היא "א"ר יצחק", כן הוא ברוב כתבי היד ובקצת דפו"י, כמו שהובא בדק"ס אות ח'. הדק"ס מעיר שם שגם במס' מגילה ו. מצאנו שר' יצחק הוא שדורש אמלאה החריבה.
מרדכי קורנפלד
הבעיא שמ"מ לא משמע כן מכמה מפרשים על שיטת רש"י ז"ל בפרט לפי קיצור כללי הש"ס שמובא בסוף מס' ברכות ולפ"ז חוזרת הקושיא לדוכתא ועוש אם תוכלו לומר לי המקור של הדיוק שהבאתם.
כך שמעתי פעם מת"ח מובהק, שלא נתכוון רש"י לומר שכל סתם ר"נ הוא ר"נ בר יצחק, אלא שלפעמים סתם ר"נ הוא ר"נ בר יצחק, ולכאורה מוכח כדבריו מכמה וכמה מקומות בש"ס, כמו שהעירו התוס' לנכון.
ועפ"ז נראה שרש"י לא כתב כן אלא בהך דגיטין לא:, דמוכח מהתם דר"נ דחולין קכד., שהיה חתן הריש גלותא, היה ר"נ בר יצחק, וכן בהך דמגילה כח: (כמו שהעיר בגליון הש"ס בגיטין שם), ע"פ גירסתו שם שגרס בגמ' מגילה שם להדיא דר"נ "בר יצחק" היה מענוותנאי בתראי (כמו שהעיר בדק"ס שם, וכ"ה ביוחסין השלם), דמוכח מהתם דר"נ דסוף סוטה, שהיה עניו ביותר, היה ר"נ בר יצחק.
בברכה,
מרדכי קורנפלד