א) בערכין יג. פריך אמתני' (ר' אלעזר בן פרטא) דקאמר דמשום לה"ר נתחתם גזירה על ישראל במדבר דדלמא משום שכפרו בעקר ומשני דכתיב וימותו האנשים ההם מוציאי דיבת הארץ רעה אלמא דמשום לשה"ר היה.
וצע"ק, דקרא מיירי בעונש המרגלים עצמם שמתו ומה ראיה לגזירה של כלל ישראל שהיה גם משום זה. ול"ק כ"כ די"ל דמסתמא על עקר החטא נענשו המרגלים וגם ישראל.
אבל יל"ע דבפ' מסעי בפרשת בני גד ובני ראובן כתיב שאמר להם משה למה תניאון את לב העם הזה וכו' כה עשו אבותיכם וכו' מבואר בפסוקים שהעונש היה מחמת שהניאו את העם.
ב) שם יג: למימרא דנבל לחוד וכנור לחוד לימא מתני' דלא כר"י וכו'. תימה דמפורש בהרבה פסוקים דנבל לחוד וכנור לחוד כגון הך דמייתי לעיל יא. שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נבל, וכן הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור. וצ"ע
י.י. קראוס
ירושלים
א) נראה שעיקר עוון לשון הרע הוא מפני הנזק המוסב ע"י הדיבור, וכמו שאמרו שלה"ר הורגת שלשה, וא"כ ההנאה את העם היא היא תוצאתו וכוחו של הלשון.
ב) יתכן שגם לר' יהודה יש שני מינים, כפי שמוכיחים המקראות (ולפי"ז גם מיושבת קושית ריעב"ץ. יעו"ש), רק הנידון הוא האם יתכן לקרוא לכינור גם כן בשם 'נבל', ונקט ר' יהודה [לפי דעת המקשה] שבמקדש שימשו רק כינורות ולא נבלים, וזהו שהוכיח ר' יהודה מקרא ד'נבל עשור' על הכינור שלעתיד לבוא [כנראה הכוונה לכינור שינגנו במקדש לעתיד], כי אף ה'נבל' פעמים שמובנו הוא כינור [ואולי הוא סוג כינור גדול יותר]. ועל כן רצו להוכיח ממתני' דלא כר' יהודה, שמבואר במשנה שהיו במקדש כינורות ונבלים. ודחו דלעולם אף לר"י איכא שני מינים, ורק מנבל דלעת"ל הוכיח. (כדאי לעיין בספר 'בן יהוידע' - אולי מדבר בזה. ואינו תחת ידי).
י. בן ארזה
כולל עיון הדף
