משה, ברוך שכיוונת!!

בשיטה מקובצת כאן אות ט' מביא הקושיא שלך בשם הרא"ש שתמה וכי בגדי כהונה מכפרין שלא יענשו אף מי שאינו שב בתשובה. אם כן למה גלו ישראל, והלא נתכפר להם על עבודה זרה שעבדו ועל גלוי עריות ושפיכות דמים עד כאן לשונו של הרא"ש.

א) רציתי להציע תירוץ לקושיית הרא"ש על פי מה שמצאתי בס"ד שכתב אחד מן הראשונים והוא רבינו פרחיה בחידושי רבינו פרחיה למסכת שבת לד. ושם פירש הסוגיא שלנו (ומובא בקובץ שיטות קמאי לשבת לד.). רואים בדבריו שם שבחטא לשון הרע לא תמיד עוזרת תשובה כי שם ביאר תירוץ הגמ' כאן לא קשיא הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו וכתב ר' פרחיה, וזה לשונו, דהא דאמרינן שהקב"ה מביא על בעלי אותן עבירות החלאים, בשהחזיקו מעשיהם והזיקו בהן בני אדם. ולפיכך אין מתכפר להם, דכיון דאהנו מעשיהם היסורין באין עליהן, ואין בגדי כהונה מכפרין עליהם ואע"פ שעשו תשובה. ואם לא היו מעשיהן ולא לשונן הזיקו לבני אדם, שלא היו כל כך חזקים, ומיד חזרו בתשובה מאותם המעשים הרעים, הרי הקב"ה מכפר להם ומצילן מכל היסורין והחלאים שהיו ראויים לבוא עליהם, עכ"ל.

ב) לפי זה יש לומר כשהגמרא שואלת למה יש צרעת על לשון הרע והרי מעיל מכפר, הגמרא סברה שמדובר כאן שעשה תשובה כי באמת פשוט לגמרא שבלי תשובה ודאי אין כפרה על לשון הרע, כמו שכתבו תוספות סנהדרין סוד"ה מיום והרא"ש כאן. ולכן הגמ' שואלת שאם עשה תשובה הרי המעיל מכפר על לה"ר אבל בסוף תירצה הגמ' שגם אם עשה תשובה מ"מ אם אהנו מעשיו, שבגלל הלה"ר שלו אנשים התקוטטו כמו שכתב רש"י, אם כן תשובה לא עוזרת. וזה כוונת רבי יוחנן שנגעים באין על לשון הרע, שגם אם עשה תשובה מ"מ אם דבריו כבר הזיקו צריך לקבל נגעים לכפרה.

ג) ואפשר לומר עוד תירוץ על קושיתו של הרא"ש, על פי דברי שני לוחות הברית, מסכת ראש השנה פרק תורה אור אות נו, שהקשה על מה שכתוב כאן בגמרא שבגדי כהונה מכפרים, הלא חורבן הבית היה מחמת העבירות של עבודה זרה ולשון הרע ואיך נענשו הלא בגדי כהונה היו מכפרים עליהם. ותירץ השל"ה שבעל כרחך צריך לומר שבגדי כהונה אינם מכפרים אלא על הערבות אבל לא על החוטאים בזה בעצמם.

ד) ביאור הדבר שיש שני סוגי עבירות, יש עבירות שאדם עושה בעצמו ויש עבירות שהוא לא משתדל ללמד אנשים אחרים שלא לעשות, וזה הענין של ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה. כל יהודי חייב לדאוג שיהודים אחרים לא יעשו עבירות. ומסביר השל"ה שבגדי כהונה לא יכולים לכפר על העבירות עצמם שאדם עושה אלא הכוח של בגדי כהונה הוא שהם יכולים לכפר על מה שיהודים לא מונעים אחרים מלחטוא.

וממשיך השל"ה שיש רמז נפלא לזה בדברי התנא בפרקי אבות פרק א' משנה י"ד, אם אין אני לי מי לי פירוש הדבר שהעבירות של עצמי אף אחד לא יכול לעזור לי להתכפר עליהם, אבל על החסרון שלי בערבות, שאיני מלמד אחרים לא לעשות עבירות, בגדי כהונה מכפרים.

ה) על פי השל"ה אפשר לתרץ הקושיא שלך, משה. לעולם בגדי כהונה אינם מכפרים על העבירות עצמם בלי תשובה כמו שכתבו התוספות בסנהדרין. אמנם יש כוח בבגדי כהונה לכפר על הערבות גם אם אדם לא עושה תשובה על החיסרון שלו בערבות. זה קושית הגמ' כאן על רבי יוחנן, איך רבי יוחנן אמר שנגעים באים על מה שאדם ערב עבור לשון הרע של אחרים, הרי המעיל מכפר על ערבות זו אפילו אם אדם לא עושה תשובה על האחריות שלו למנוע אחרים מעבירות.

ו) ומצאתי עוד תירוץ חשוב בספר דרשות אגודת אזוב (דרוש השני לחודש אלול דף ד עמוד ד ד"ה אולם) להגאון רבי משה זאב מרגליות זצ"ל, שהיה רבה של ביאליסטוק לפני קרוב למאתיים שנה.

ז) אגודת אזוב מתרץ הקושיא על תוס' סנהדרין לז: על פי הגמרא ערכין טו: שמי שמספר לשון הרע חייב כרת שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, ועי' יומא פו. שאם אדם עבר על חיוב כרת ועשה תשובה תשובה ויה"כ תולין ויסורין ממרקין. ולפי זה מה שכתוב כאו בגמ' בשם רבי יוחנן שיסורין באין על לשון הרע זה מדובר אחרי התשובה להצילו מעונש הכרת ועל זה שואלת הגמ' שאם עשה תשובה הרי המעיל מכפר ואם כן למה צריך לקבל יסורין?

דוד בלום