לכ' התלמידי חכמים חברי הכולל,
בדף ח: במניח הקורה באלכסון כתבו התוס' דמותר לשמש עד נגד הארוך, דאל"כ לא הויא קורה מעל המבוי, ונשאלת השאלה דבלאו הכי מוכרח שמותר לשמש, דאי לא תימא הכי הויא פרוץ למקום האסור.
אברהם יוסף שווארץ
מצאתי בס"ד קושיא זו ב"נתיבות עירובין" שהו"ל כולל אברכים בנשיאות הגר"ח ארנטרוי שליט"א (נמצא באוצר החכמה) שיעור ז' עמ' כב ד"ה והנה, וז"ל, וכן קשה מתוס' ח: ד"ה מניח וגו' אמאי לא אמרו התוס' דע"כ מותר להשתמש כנגד הארוך דאם היה אסור שם בטלטול א"כ איך מתכשר המבוי הוא הוה פרוץ במלואו למקום האסור, עיי"ש.
והנה קושית כתר"ה שליט"א היא קושיא חזקה אבל לפום ריהטא אולי י"ל דלשון הגמ' לקמן כה: שנפרץ במלואו וכאן לא נקרא "במלואו" כי גם אחרי השטח שכבר אסור בטלטול עדיין ממשיך הכותל של צד הארוך של המבוי ולכן לא מקרי פרוץ וצ"ע.
אלר דשו"ר שקשה על תירוצי הנ"ל דעי' שס"ה ס"ג מבוי שנפרץ במילואו לחצר, וכתב מ"ב ס"ק י"ג לאפוקי כשנשארו בו גיפופין נידון כלחי, ע"כ. ומשמע שאם לא נפרץ במילואו א"כ מה שנשאר יש לו דין לחי, וא"כ אם נאמר בעירובין ח: שמחמת הצד הארוך של המבוי לא מיקרי פרוץ א"כ המבוי הזה יש לו כבר לחי ולמה מבואר בגמ' שצריך להניח קורה בתמיה.
הנה מצאתי קושית כתר"ה שליט"א בכמה ממחברי זמננו, עי' תפארת מרדכי עירובין עמ' תיז ד"ה והנה כ' התוס', ועי מצוות המוסר (אפשטיין) ח"ב סוף עמ' 130.
דוד בלום