רש"י ד"ה בור וסירה גרמו לו לאבנר שנהרג בור צפחת מים שלקח דוד מראשותיו של שאול כשהיה ישן במעגל וכשאמר להם דוד בני מות אתם שלא שמרתם את אדוניכם שכבר הייתי יכול להורגו ראו נא איפוא חנית המלך ואיה צפחת המים וגו' היה לו לאבנר "למחות" בשאול ולומר לו ראה כמה צדיק הוא שלא הרגך "ולא מיחה" אלא אמר שמא אחד מבני הצבא נתנם לוו
ועיין בד"ה וסירה קוץ - כשכרת דוד את כנף מעילו של שאול במערה היה לו לאבנר "ללמד זכות" על דוד ולומר לשאול ראה כמה חס עליך ולא הרגך בהיותך יחד עמו במערה "ולא לימד זכות" אלא אמר שמא כשעברתם אצל הקוצים והסירים נכנס אחד מן הקוצים בכנף מעילך והוא היה טמון שם וחתכו.
יש להעיר מדוע שינה רש"י בלשונו, בתחילה כתב שהטענה על אבנר "שלא מיחה" בשאול ולבסוף כתב שהטענה על אבנר "שלא לימד זכות" על דוד, הלא דבר הוא. וצ"ע
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
א) אולי י"ל דהנה במעשה זה שדוד כרת את כנף המעיל אשר לשאול אע"ג שמצד אחד היה מעשה גדול של חסידות כי דוד היה יכול להרוג את שאול ואעפ"כ לא הרגו, מ"מ מצד שני היה בזה איזה חסרון וכמ"ש מיד אח"כ בפסוקים (שמואל א:כד:ה) ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול ואיתא בברכות סב: על מעשה זה כל המבזה את הבגדים סוף אינו נהנה מהם ומשמע שאע"פ שדוד ריחם על שאול מ"מ היתה תביעה על דוד על מה שעשה. ועי' גם ילקוט שמעוני (ב:קלג) שרבי נחמיה אמר שדוד הצטער על מה שעשה מכיון שבזה ביטל שאול ממצות ציצית שעה אחת ואנחנו רואים מזה שיש שתי דרכים שאפשר לשפוט מעשה זה של דוד, או שהוא מעשה חסידות גדול ומ"מ גם י"ל שהיה כאן איזה זלזול קטן דק מן דק שלפי מדרגתו הגדולה של דוד היה בזה חסרון.
ב) וגם יתכן ששאול ראה במה שדוד עשה איזה זלזול בכבוד המלך כי אע"פ שדוד היה יכול להרוג את שאול מ"מ זה בזיון במלך לחתוך את בגדו. א"כ אנו רואים במעשה זה שיש מקום לדונו או כמעשה טוב או כמעשה של שפלות קצת ובכה"ג שיש לדון או לכף זכות או לכף חובה יש מצוה לדון לכוף זכות ובפרט בחסיד גדול כדוד בודאי שיש לדון לכף זכות. וא"כ זמ"ש רש"י שהיה לו לאבנר ללמד זכות על דוד, פי' שהיה לו לומר לשאול שאע"פ שיש לו טענה על דוד או משום שביזה את המלך בזה שחתך את מעילו או משום שביזה את הבגדים או משום שביטלו ממצוות ציצית, מ"מ אבנר היה צריך לומר שכל אלה הדברים הם באופן יחסי קטנים כי דוד היה יכול להרוג את שאול על אשר רודף אותו בלי הרף ובזה שלא עשה כן היה לשאול לשמוח שמחה גדולה על אשר דוד ריחם עליו ולשכוח כל שאר החשבונות, ולכן מה שלא לימד אבנר זכות על דוד גרם לו שיהרג
ג) משא"כ במעשה שלקח דוד החנית וצפחת המים לא היה שום חסרון, לכן רש"י כותב שאבנר היה לו למחות בשאול כי שם לא היה לשאול שום טענה על דוד שהיה צורך לאבנר ללמד זכות על דוד ועדיין צ"ע בזה.
כל טוב
דוד בלום
יפה מאוד
אולם קשה לי דהנה שאול אמר חטאתי כו' ומשמע שרצה לעשות שלום עם דוד וא"כ אבנר עיכב בשאול ולכן לא שייך לשון מחאה כאן כלל וצ"ע
עי' מדרש שוחר טוב מזמור נ"ח, וז"ל, הפכפכין הן הרשעים שאינן עומדין בדיבורן אומרין דבר ומבטלין כך היה שאול הפכפך אמש אמר לדוד דבר אחד וגו' כיון שהלך לו שאול אמרו לו גבוריו וכי בשביל שלא הרגך במערה היה צדיק וגו' ומשמע שאע"פ שאמר שאול חטאתי ורצה לעשות שלום עם דוד, מ"מ חזר בו מהר ורוב הזמן שאול היה נגד דוד. וזמ"ש רש"י סנהדרין מט. שהיה לו לאבנר למחות בשאול ולומר ראה כמה צדיק הוא ולא הרגך וגו', פי' אע"פ שגם שאול בתחילה אמר זה, מ"מ חזר מזה. לכן כשהמשיך שאול לרדוף את דוד אבנר היה צריך למחות בשאול ולומר לו שאסור לשמוע אל דברי גבוריו אלא הוא צריך להמשיך להכיר באמת שגם שאול בעצמו ידע בהתחלה שדוד הוא צדיק. אלא אבנר לא אמר כן אלא גם אמר כדברי השקר של הגיבורים, לכן נהרג אבנר.
א גוט יאהר
דוד בלום
