עוד דיונים על הדף
1. עכן מושך בערלתו היה 2. עכן מושך בערלתו היה
דיונים על הדף - סנהדרין מד

שמואל דוד בערקאוויץ שואל:

לכבוד מו"ר הרה"ג רב דוד שליט"א אחדשה"ט

עכן מושך בערלתו היה כו', ועיין רש"י שהאריך בביאור מושך בערלתו עיין שם.

ויש לעיין מדוע לא פירש כלום על הגמרא לעיל לח: אדם הראשון מושך בערלתו היה. וצ"ב.

החותם בכבוד רב,

שמואל דוד בערקאוויטש

הכולל משיב:

א) עי' יד רמה לעיל לח: אצל אדם הראשון שגרס ר' יצחק אמר משוך בערלה היה ע"כ. הרי שלא גרס מושך בערלתו כגי' דידן אלא משוך בערלה וכתב שם יד רמה וז"ל, מסתברא שנברא משוך בערלתו ולא מל ועל כרחך סבירא ליה לר' יצחק דאדם הראשון נצטווה על המילה ולא מל, עיי"ש ביד רמה.

ב) אם נאמר שרש"י ס"ל כיד רמה וגרס כגירסתו לעיל לח: א"כ אולי יתן לנו פתח להבין דברי רש"י בדף מד. ששם גרסינן מושך בערלה ורש"י מפרש משך את עור אמתו תמיד ומשמע שעכן עשה פעולה תמיד כל הזמן להכחיש ברית מילה. וזה החילוק בין אדם לעכן שעכן עבר בקום ועשה אבל אדם עבר בשב ואל תעשה שהיה צריך לקיים מצות מילה ולא קיים אלא השאיר את עצמו במצב הטבעי שנולד שבו עור הערלה משוך על האמה.

ג) לכן רש"י בדף לח: לא היה צריך לפרש כלום כי משוך בערלה זה המצב שכל אדם נולד לפני הברית, משא"כ בדף מד. רש"י הוצרך לפרש איך עכן הצליח לשנות את ערלתו כי אביו של עכן מל אותו רק שעכן השתדל כל הזמן להפוך מצב זה וזה באמת דבר קשה לעשותו וצריך הרבה מאמץ לזה.

באמת עדיין צ"ע בהערה חשובה זו.

דוד בלום

שמואל דוד בערקאוויץ שואל:

לכבוד מו"ר הרה"ג רב דוד שליט"א אחדשה"ט

עכן מושך בערלתו היה כו', ועיין רש"י שהאריך בביאור מושך בערלתו, וז"ל, מושך בערלה. משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה וכיסתה את ראש הגיד, כדי שלא יראה מהול, עכ"ל.

ויש לעיין מדוע לא פירש כלום על הגמרא לעיל לח: אדם הראשון מושך בערלתו היה. וצ"ב.

החותם בכבוד רב,

שמואל דוד בערקאוויטש

הכולל מוסיף:

לכבוד ידידי הרב המתמיד והמעמיק הר"ר שמואל דוד בערקאוויטש נר"ו,

הערה יקרה שלח מעכ"ת, למה כאן האריך רש"י לבאר ענין מושך בערלתו, דהיינו "משך את עור אמתו תמיד עד שנשתרבבה וכיסתה את ראש הגיד כדי שלא יראה מהול", והרי לעיל (לח:) אמר רבי יצחק אדם הראשון מושך בערלתו היה, ושם לא פירש רש"י כלום, וצ"ב, עכ"ק.

ומסתבר לפרש, שכאן הרי נקט הגמרא שגם אדם שעובר על חמשה חומשי התורה, חידוש הוא שיהיה מושך בערלתו, דכולי האי לא פקר, ואינו מובן, למה חמור דבר זה יותר מכל התורה.

וצריך לומר, שיש כאן השתדלות להפקיע את כל הברית של כלל ישראל, לעקור אותו מן השורש ולמחוק את הרושם והאות מעל גופו, וזה שייך רק אחר שיש ברית עם האבות, במי שיש לו דין של "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא".

או קצת באופן אחר, שהחומרא היא "במצוה גופיה לא פקר" כלשון הגמרא, כלומר שגם מי שרוצה לעבור עבירות אינו עוקר מגופו מצוה שנתקיימה כבר.

ועל כל פנים, אי משום שם "ברית" אי משום שם "מצוה", לא שייך זה באדם הראשון שלא נצטוה במצות מילה ולא נכרתה עמו ברית על המילה. ועל כרחך שענין מושך בערלתו אצל אדם הוא משום שהוא נולד מהול ויש בזה סימן טהרה, ואם כן כשנמשך אדם אל הטומאה רצה להתרחק מן הטהרה, וזו היא כוונת המימרא.

ולזה לא פירש רש"י כלום אצל אדם, שהדבר מתפרש מאליו שהוא רוצה להיות ככל זכר שנולד ולא להיות טהור במיוחד, אבל כאן שנאמר בסוגיין שיש הפקעה של ענין מצוה או ברית באופן כללי, ביאר רש"י שהוא מושך תמיד על מנת למחוק את אות הברית והמצוה לגמרי, ודוק.

י. ד. המניק