לכבוד מו"ר הרה"ג רב דוד שליט"א אחדשה"ט
דף כה. רש"י ד"ה בר ביניתוס, אוזיף הלוה. אשמח בביאור כוונתו בזה. ועיין רש"ש וצ"ב.
החותם בכבוד רב, שמואל דוד בערקאוויטש
חשבתי לומר בדרך אפשר דלא כרש"ש שמגיה הלוה אלא אולי יש לקיים גירסא דידן ברש"י מלוה דעי' ב"מ סא: דמבואר דריבית אינה אסור מן התורה אלא דרך הלואה, משא"כ ריבית דרך מקח וממכר אינה אסורה אלא מדרבנן, וא"כ אולי זה כוונת רש"י כאן שכתב אוזיף מלוה שרק נפסל לעדות אם הלוה בריבית דאורייתא שהוא דרך מלוה, אבל אם עבר על ריבית דרבנן אינו נפסל לעדות וצ"ע.
יש להוסיף על הנ"ל דעי' שו"ת ריב"ש סי' תיג (הובא בב"י חו"מ סי' לד אות יב [(יח)[טו]] ובב"ח חו"מ סי' עה סק"ה) שאם המלוה היה טועה וסבור שאין איסור בדרך ההיא של הלואה אע"פ שבאמת אסור משום רבית מ"מ לא נפסל בזה לעדות כי לא ידע שאסור. ועפ"ז י"ל שלכן כתב רש"י אוזיף מלוה (כן הוא בכמה גירסאות לפני שהרש"ש הגיה)
להורות שיש לפוסלו רק אם הלוה בדרך מלוה שברור לאנשים שאסור, משא"כ למשל אם הלוה בדרך שמבואר במשנה הראשונה בפ' איזהו נשך ב"מ ס: המרבה בפירות וגו' לקח הימנו חטין בדינר זהב וגו' תן לי חטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין וגו' ויין אין לו, עיי"ש, אע"ג שאסור שם משום רבית מ"מ י"ל שהמרבה בפירות בכה"ג לא ידע שאסור לכן אין לפוסלו לעדות
דוד בלום
