לכבוד מו"ר הרה"ג שליט"א אחדשה"ט
א) אמר רב חנן כו' אינו חייב עד שיאכל בשר חי כו' איני והא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אכל בשר חי אינו נעשה בן סורר ומורה.
וקשה, גברא אגברא קרמית?
ב) ע: אכל כל בשר לאתויי דבילה קעילית
וכתב רש"י ואע"ג דמשכרא לא מחייב כו'
ותמוה, מה ענין שכרות אצל בשר ועיין רש"י עא. ד"ה חייב וצ"ע בזה
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
א) גברא אגברא קא רמית זה באמת גמ' לעיל כה. אבל עי' הליכות עולם שער שני אות ז' בשם ספר הכריתות לר"ש מקינון חלק ה' שער ג' אות ט' שלפעמים פרכינן מאמורא כי היכי דקים לן דהלכה כמותו כי הא דקאמר (עי' ב"ק סח:) והא אמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים וגו', עיי"ש. ולענ"ד כאן בגמ' משמע שקים לן הלכה כרבה ורב יוסף כי רב חנן בר מולדה אינו אמורא ידוע כ"כ ורבה ורב יוסף הם שתי גדולי הדור.
ב) היה ס"ד לומר שאם אכל דבילה קעילית לבד שהוא נהיה בן סורר ומורה כי היה אפשר לומר שמי שאכל דבילה קעילית חייב גם משום יין וגם משום בשר, דמשום יין חייב כי הוא משכר, אלא דגם ס"ד שחייב משום בשר כי י"ל שדבילה הוי מזון שהרי דבילה קעילית היא סוג של תאנה, וכמו שמצינו בברכות יב. שתמרים מיזן זייני כן יש מקום לומר שתאנים נקראו מזון, וא"כ הוי כבשר. לכן כתב רש"י סנהדרין סוף ע: דדבילה קעילית לא ממשיך כי יש עוד תנאי להתחייב משום בן סורר ומורה והוא שהיין והבשר ממשיכים אותו לגנוב עוד. לכן דבילה קעילית לא הוי כבשר שאע"פ שמזין מ"מ לא ממשיך.
דוד בלום