עוד דיונים על הדף
1. רבה בר נחמני 2. כל או רק דבר אחד 3. עבדו ליה הכי ואתסי
4. סעודתא דאברהם אבינו
דיונים על הדף - בבא מציעא פו

שמואל דוד שואל:

כמה הערות והארות במעשה בגמרא בבא מציעא פו.

א. רבה בר נחמני אגב שמדא נח נפשיה

(רבה בר נחמני - בר פלוגתיה דרב יוסף -רש'י) יל"ע מה כוונתו בזה.וצ"ע

ב. אכלו קורצא בי מלכא אמרו איכא חד גברא ביהודאי דקא מבטל תריסר אלפי גברי מישראל ירחא בקייטא וירחא בסתוא מכרגא דמלכא שדרו פריסתקא דמלכא בתריה ולא אשכחיה ערק ואזל מפומבדיתא לאקרא מאקרא לאגמא ומאגמא לשחין ומשחין לצריפא ומצריפא לעינא דמים ומעינא דמים לפומבדיתא בפומבדיתא אשכחיה איקלע פריסתקא דמלכא לההוא אושפיזא דרבה קריבו תכא קמיה ואשקוהו תרי כסי ודליוה לתכא מקמיה הדר פרצופיה לאחוריה אמרו ליה (לרבה) מאי נעביד ליה גברא דמלכא הוא אמר להו קריבו תכא לקמיה ואשקיוהו חד כסא ודליוהו לתכא מקמיה ולתסי

(יש לעיין מדוע הציל רבה ההוא גברא, הרי בא לתופסו ולהביאו למלכא וצ"ע)

ג. עבדו ליה הכי ואתסי אמר מידע ידענא דגברא דקא בעינא הכא הוא בחיש אבתריה ואשכחיה אמר אזלינא מהא אי מקטל קטלו לההוא גברא לא מגלינא ואי נגידי מנגדין ליה מגלינא

(מובן ע"פ הגמרא כתובות לג: שיסורים קשין ממיתה, אלמלי נגדוה לחנניא מישאל ועזריה כו' ודוק)

ד. אתיוהו לקמיה

(צ"ע הרי הגמרא אמרה שבדק בתריה ומצאו וא"כ מדוע היה צורך להביא רבה לקמיה)

ה. עייליה לאדרונא וטרקיה לבבא באנפיה בעא רחמי פרק אשיתא ערק ואזיל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדקולא וקא גריס קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא אם (ויקרא יג, ב) בהרת קודמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור (טהור - לפי מה שכתוב בתורה. רש'י)

אינו מובן כוונתו בזה.

ו. ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרי טמא ואמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות

(פתח בשליח וסיים במלאך המות וצ"ב)

ז. למקרב ליה מדלא הוה קא פסיק פומיה מגרסיה אדהכי נשב זיקא ואויש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור יצאת בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור נפל פתקא מרקיעא בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה נפקו אביי ורבא וכולהו רבנן לאיעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה אזלו לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי שמע מינה התם הוא ספדוהו תלתא יומי ותלתא לילותא נפל פתקא כל הפורש יהא בנידוי ספדוהו שבעה יומי (עיין בבא קמא סוף פרק א דף טו: הושיבו ישיבה על קברו שלשה ימים א"נ שבעה א"נ שלשים ועיין נמוקי יוסף , ועיין מצפה איתן כאן שהביא שיש גורסין כאן שלשים יום)

ח. נפל פתקא לכו לביתכם לשלום ההוא יומא דנח נפשיה דלייה זעפא ודרי לההוא טייעא כי רכיב גמלא מהאי גיסא דנהר פפא ושדייה בהך גיסא אמר מאי האי אמרי ליה נח נפשיה דרבה בר נחמני אמר לפניו רבונו של עולם כולי עלמא דידך הוא ורבה בר נחמני דידך את דרבה ורבה דידך אמאי קא מחרבת ליה לעלמא נח זעפא.

שמואל דוד

הכולל משיב:

כבוד ידידי רש"ד שליט"א,

א. זה דומה למ"ש רש"י לעיל (פה: ד"ה שמואל) ששמואל ירחינאה שמוזכר שם בגמ' הוא חבירו של רב, והיינו שהגמ' מזכירה כאן את האמוראים בשם המלא שאנו לא רגילים כ"כ להכיר אותם (ויש גם רמז שנשים לב שזה אותו אמורא גדול שאנו לומדים כ"כ הרבה בכל הש"ס דבריו ומחלוקותיו בכל חלקי התורה עם רב יוסף ונדע שכך זכה לקדש ה' במותו. עוד צע"ק למה רש"י לעיל לא כתב ששמואל הוא בר פלוגתיה של רב או למה כאן לא כתב שרבה הוא חבירו של רב יוסף).

ב. בזה שהציל רבה את הפריסתקא דמלכא, כן הציל את כל בני האושפיזא ממות כי אם הפריסתקא היה מת היו מלשינים למלך שהיהודים הרגו אותו, לכן רבה עשה הצלת נפשות לרבים. (והנה גם למשך חכמה סוף פ' שמות עה"פ כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך וכן הוא באור שמח הל' רוצח פ"ז ה"ח אצל מתנ' מכות יא: אפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם וביאר האו"ש שאין אדם חייב לסכן עצמו אפי' בשביל הצלת רבים, וא"כ צ"ע איך רבה סיכן עצמו להציל בני האושפיזא. ואולי י"ל שמכיון שהסכנה נגרמה לאושפיזא מחמת רבה א"כ היה חייב לסכן עצמו להצילם ויש עוד דרכים איך ליישב דבר זה).

ד. עי' מתיבתא אות יח בשם דקדוקי סופרים (ק) שיש ספרים שאין גורסים לעיל בחיש אבתריה ואשכחיה אלא שאמר פריסתקא דמלכא להם שאם לא יביאו את רבה יסרקו את בשרם במסרקות של ברזל ולכן הוכרחו להביא רבה לפניו.

ה. עי' מתיבתא בשם חיי משה (מאיימראן) שהביא מנזיר סה: שדורשת ממ"ש לטהרו או לטמאו שממה שפתח הכתוב בתחילה בענין טהור הרי שבספק יש להקל ולטהר והיה קשה לרש"י דספיקא דאורייתא לחומרא ותירץ רש"י שכאן שאני כי כתוב בתורה לטהר.

ו. הא דפתח בשליח וסיים במלאך המות.

הנה נראה שהשליח ששדרו בתריה היה שלוחו של מלאך המות ל"ע, עי' חגיגה סוף ד: מלאך המות אמר ליה לשלוחיה וגו' ומשמע שמאה"מ יש לו שליח שעוזר לו בעבודתו. וכן במכות י. ולא הוה יכול שליחא [דמלאכא דמותא] למיקרב לגביה, עיי"ש. ועי' גם ע"ז סוף כח. פרוונקא דמלאכא דמותא [פרוונקא פי' שליח]. והנה הא דאיתא שבת ריש ל: אצל פטירת דוד המלך דקם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה עיי"ש שלא נזכר שליח, אולי משום כבודו של דוד המלך לאו אורח ארעא לעשות ע"י שליח.

שנשמע בשורות טובות

דוד