צ"ע בזה, ועי' שו"ע חו"מ סי' ד' ברמ"א וז"ל, י"א דלא מקרי עביד דינא לנפשיה אלא כשמזיק לחבירו כגון שמכהו ולכן לא יוכל לעשות אא"כ יוכל לברר שהוא שלו, אבל תפיסה בעלמא שתפסו למשכון יכול לעשות בכל ענין ויורד אח"כ עמו לדין (מהרי"ק שורש קסא), ע"כ. וכתב הגר"א ס"ק טו דתפיסה לא מקרי דינא אלא תפיסה, ע"כ. וצ"ע.

א) המהרי"ק הנ"ל מביא מרדכי ב"ק סי' ל' דקיי"ל כרב נחמן דעביד איניש דינא לנפשיה, אבל כתב המרדכי בשם רבינו מאיר דהני מילי בחפץ המבורר שהוא שלו ומחזיק בו ומסרב להחזיר לו, אבל בשאר מילי שאין ידוע אם זה שלו אם לא לית ליה רשות לעשות דינא לנפשיה, עיי"ש. ולפ"ז בתקפה אחד בפנינו דב"מ ו. נראה שלא שייך עביד איניש דינא לנפשיה כי אינו יכול להוכיח שהחצי השני של הטלית שייך לו. וגם בתקפו כהן דב"מ ו: נראה שלא שייך עביד איניש וגו' כי רש"י (ד"ה ספק) כתב שאין ידוע אם ביכרה כבר או לא.

ב) ועי' גם שו"ת ריב"ש סי' שצ"ו ד"ה עוד אמרתי (מכון ירושלים עמ' תקצז) שעביד איניש דינא לנפשיה לא נאמר רק ליטול את שלו ממש, עיי"ש. אבל אח"כ (בד"ה וכן) כתב הריב"ש שאפילו לתפוס מטלטליו, כל שמצאום ברשות אחרים מקרי עביד איניש וגו'. (ונראה שסברת הריב"ש שאם זה ברשות אחרים אינו עובר על איסור התורה - לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו - דברים כד:י) ולכאו' לפ"ז אצל ספק בכורות אם הבכור לא נמצא כעת בבית בעל הבהמה שפיר יכול הכהן לתקוף מדין עביד איניש דינא לנפשיה, ועי היטב בריב"ש.

והנה זו סוגיא גדולה ורק נגענו בקצה המטה. ועי' ספר תקפו כהן לבעל הש"ך וגם בקונטרס הספיקות לאחי הקצו"ח כלל ה' שהאריכו בזה.

בהצלחה רבה

דוד בלום