א) הרמב"ן ס"ל שאם נתייקרו הטליתות אנו אומרים שבאמת בשעת המקח ידע שמכר בזול ואעפ"כ מחל על אונאתו, ורק עכשיו שרואה ההתייקרות תובע אונאתו כדי שיוכל למכור טליתו שוב ביוקר ואין מאמינים לו שלא ידע המחיר האמיתי בשעת המקח. לפי הרמב"ן אנו רק מאמינים למוכר שלא מחל בשעת המקח אם לא עלו המחירים בינתים כי רק בכה"ג אינו משקר לומר שלא ידע השער.

ב) השטמ"ק ס"ל שגם יש חשש שחוזר בו רק מחמת שרוצה להרויח את היוקר, אבל אם ראה טלית דומה לזו שמכר והטלית שראה הוא נמכר ביוקר לא מחמת ההתייקרות, א"כ זה הוכחה שבאמת טעה במחיר ונתאנה, לכן רשאי לחזור.

לסיכום לרמב"ן תמיד חוששים שבשעת המקח מחל ועכשיו רק רוצה לחזור בו כדי להרויח היוקר, משא"כ לשטמ"ק אם רואה עכשיו טלית בדמים יקרים שלא מחמת ההתייקרות, זו הוכחה שבאמת טעה בשעת המקח.

עיינתי בסוגיא זו עוד הפעם לכן אכתוב בס"ד מה שנלענ"ד עכשיו ואולי יהיה שונה במקצת ממה שכתבתי לעיל.

א) הנה כשהמוכר טוען שנתאנה יש קושי כי אינו יכול להראות טליתו למומחה לשאול כמה היא שוה שהרי אינה בידו. לכן הדרך היחידה שהמוכר ידע שנתאנה היא ע"י שיראה שמישהו אחר מוכר טלית כמו זו שהוא מכר ויראה שהוא דרש שתות פחות מהמחיר שדורש המוכר השני, וזה כונת רש"י. אמנם רש"י הוסיף שיש תנאי בזה כדי שהמוכר יוכל לחזור בכה"ג והוא שלא נתייקרו טליתות בינתים. וביאר הרמב"ן שכוונת רש"י שמכיון שטליתות נתייקרו א"כ המוכר כבר אין לו את האפשרות לדעת שנתאנה ע"י שיראה טלית כמו שלו נמכרת ביוקר, כי הסיבה שנמכרת ביוקר היא משום שכל הטליתות שבשוק נמכרות במחיר החדש היקר. אלא ס"ל לרש"י שמכיון שהמוכר אינו יכול להוכיח ע"י שרואה המחיר של טלית אחרת, א"כ צ"ל שהמוכר ידע המחיר הנכון בשעת המקח, ואפילו אם באמת מכר פחות ממחיר השוק, מ"מ מחל אז ורק עכשיו התחרט.

ב) על זה הקשה בשטמ"ק שתי שאלות

1. עדיין אין אנו יודעים שהמוכר ידע שבשעת המקח המחיר היה גבוה. א"כ המוכר יכול לטעון שטעה במחיר.

2. אפילו אם נאמר שהמוכר ידע שהיתה עלייה במחיר ושאל אז על המחיר, אולי המחיר שאמרו לו אע"פ שהיה יותר יקר מלפני כן, מ"מ עדיין היה פחות מן המחיר הנכון, ורק אח"כ נודע לו שהמחיר היה עוד יותר גבוה ממה שחשב.

לכן ס"ל לשטמ"ק שאפילו אם נתייקרו טליתות בינתים, מ"מ לפעמים יכול לחזור בו (דלא כרמב"ן שס"ל שאם נתייקרו טליתות לעולם אינו יכול לחזור בו) והוא בתנאי שהמחיר היקר שראה עכשיו אינו מחמת שכל הטליתות נמכרים עתה ביוקר אלא שגם בלי ההתייקרות הכללית טלית זו היתה נמכרת ביוקר.

ג. עכשיו לפי השטמ"ק החידוש של רש"י הוא שאם אנו יודעים שהטלית שראה המוכר נתייקרה מחמת היוקר הכללי, א"כ אין המוכר יכול לחזור בו.

ד. נראה שהרמב"ן מתרץ קושיא 1) כי ס"ל לרמב"ן שהמוכר חייב להוכיח שלא ידע ביוקר ולא מספיק לומר שאפשר שלא ידע ביוקר כי כשהמוכר חוזר מן המקח זה דומה להמוציא מחבירו שעליו הראיה, כי המוכר מוציא את הטלית מיד הלוקח, ואע"ג שמחזיר מעות, מ"מ ביטול המקח מקרי הוצאת ממון לדעת הרמב"ן.

הרמב"ן מתרץ קושיא 2) בדרך דומה לתירוצו על שאלה 1) והוא שאם המוכר ידע שנתייקרו הטליתות, א"כ ג"כ מסתמא ידע המחיר האמיתי של הטלית שמכר, ואם המוכר רוצה לחזור מן המקח הוא צריך להביא הוכחה ברורה שלא ידע המחיר הנכון ולא מספיקה לנו הטענה שאולי לא ידע שהמחיר היה כ"כ גבוה.

בהצלחה גדולה

דוד בלום