עוד דיונים על הדף
1. דמיון בין טביחה למכירה 2. אמרי 3. ד' וה' בשור הנסקל
דיונים על הדף - בבא קמא עא

מתן יורווקסל שאל:

"מה מכירה על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר" :(bava kama 71a רש"י : מכירה ע"י אחר -מוכר ולוקח. כיצד ניתן להשוות בין קונה לבין אדם אחר ששלחנו לטבוח במקומנו? האם אפשר בבקשה להסביר כמה שיותר ברור ולעומק את המצוטט מהגמרא.

מתן יורווקסל, ישראל

הכולל משיב:

א. אחד מן הדרכים שבהם חז"ל למדו דינים מפסוקי התורה זו ה"היקש". תוספות בסוכה לא. ד"ה ור"י כתבו שמכיון שאנחנו מוצאים שלומדים הלכות מ"סמוכין" פי' שני פסוקים הסמוכין זה לזה כל שכן בהיקש (פי' שני דברים המוקשים בפסוק אחד) שאפשר ללמוד הלכות.

ב. לפי זה מה שכתבה התורה "וטבחו ומכרו" הכוונה בזה להשוות טביחה למכירה ולהסתכל על הדרכים ששוות טביחה למכירה אע"פ שבהרבה דברים טביחה ומכירה הם שונים. ועיין אינצקלופדיה התלמודית כרך י' עמוד תקנ"ח בשם מידות אהרן (שם בציון 11) שהיקש דומה לגזרה שוה והוא שיווי בין שני דברים לתת בזה כל מה שכתוב בזה אע"פ שאינם שוים במהות עצמם.

ג. עכשיו נוכל להבין שמה שהגמרא משווה בין קונה לאדם שנשלח לטבוח במקומנו זה רק בגלל שהתורה עצמה משווה בין שני הדברים האלו, אע"פ שבהרבה מובנים באמת יש הבדל גדול ביניהם. ועייו תוספות רי"ד לקמן סוף עח: שמסביר את ההיקש של הגמרא "מה מכירה דלא אפשר דלאו על ידי אחר אף טביחה על ידי אחר נמי מיחייב". וביאור הדברים שמכירה אף פעם המוכר לא יכול לעשות לבד, אלא תמיד הוא צריך קונה שישתתף איתו במכירה. לכן מכיון שהתורה משווה בין מכירה לטביחה מזה אנחנו לומדים שטביחה חייבת גם אם נעשה ע"י אדם אחר, היינו שליח.

ד. ולפי זה למדנו שאע"פ שבדרך כלל יש כלל ש"אין שליח לדבר עבירה" ולכן ע"פ ההגיון היה צריך להיות שהטובח הוא חיייב ולא המשלח מכל מקום מכח ההיקש למדנו שטביחה שונה משאר הלכות כי כאן אומרים שיש שליח לדבר עבירה כי התורה גילתה "אף טביחה על ידי אחר נמי מיחייב" כמו שכתב תוס' רי"ד.

שנזכה בקרוב לראות בבנין בית המקדש ובנחמת ציון.

דוד בלום