עיין גמרא סוטה דף ד ע"א מהו שיעור איסור סתירה לגבי סוטה, וכתוב שם שהשיעור הוא שיעור של טומאה. ונחלקו שם תנאים על שיעור טומאה, והלכה כר"ע דשיעור זה זמן כדי לצלות ביצה ולגומעה (עיין שו"ע אה"ע קע"ח:ד)

ועיין שו"ת מנחת יצחק (ד:צד) שסובר ששיעור זה שווה ל - 5 דקות.

אמנם, נחלקו הפוסקים אם האיסור יחוד שווה לאיסור סתירה. האמרי אש (מובא במנחת יצחק הנ"ל) סובר שהן שווין, אבל הגרי"ל דיסקין סובר שאם הוא במקום שראוי להתייחד שם שיעור טומאה אז אין האיסור תלוי בשיעור זמן ועובר מיד על איסור יחוד. וכן סובר הגרש"ז אוירבך (מנחת שלמה ח"א, צא:כב). והגרש"ז (שם) ג"כ הוכיח שלא שייך חצי שיעור לגבי איסור יחוד, דאם אין המקום ראוי להתייחד שם שיעור טומאה אז אין לזה שם יחוד כלל. לכן אין איסור לתייחד במעלית דלא שוהה בנסיעתה שיעור זמן של כדי טומאה.

הרב משה פיינשטיין (אג"מ אה"ע ח"ד ה.כב) מחדש שלגבי האיסור יחוד אם אין האדם גס בה צריך להוסיף על השיעור טומאה עוד זמן כדי פתוי ורצוי, וזה ודאי יותר מהשיעור טומאה. יוצא (ע"פ החשבון הנ"ל) שהשיעור הוא עכ"פ 10 דקות. לכן לא שייך איסור יחוד במעלית אפילו בבניינים גבהוהים ביותר.

מצאתי בספר הערות (של הרב אלישיב שליט"א) על מסכת קידושין (דף פב) שהמנהג לגבי חתן וכלה אחר החופה הוא להתייחד 5 דקות, אבל לגבי האיסור ייחוד נקטינן לחומרא דאפילו 2 דקות אסור.

כל טוב

יונתן סיגלר

א. "מקום הראוי להתייחד", היינו מקום שצפוי שלא יכנסו שם אנשים תוך זמן של טומאה (או טומאה ורצוי לדעת רב פיינשטיין). כגון משרד בשעות הלילה.

ב. עיין התשובה של המנחת יצחק (הנ"ל) שיש לו אריכות על איך לחשבן השיעור של טומאה (לצלות ביצה וכו') במספר של דקות.

כל טוב,

יונתן סיגלר