שבת צז: ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמחייב היה ר' יהודה שתים אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה אי להכא קבעי לה להכא לא קבעי לה אמר ליה. באומר כל מקום שתרצה תנוח, ולא הבנתי, דמכיון דס"ד דסבירא ליה לרבי יהודה קלוטה כמי שהונחה דמי, וזו נחשב לאופן של הנחה, א"כ נמצא שכיון ורצה וקא בעי שיהיה קלוט באותה מקום, ורצה בהנחה כזו, וגם רצה שימשיך וינוח באמת לסוף, ורצה שניהם, ושפיר חייב תרתי.

אברהם יוסף שווארץ