נח: אמר אביי הואיל שההדיוט יכול להחזירו מתיב רבא הזוג והעינבל חיבור, הנה לא זכיתי להבין דברי הגמרא אלו, דאביי מחדש שבהוא עדיין כלי אף בשעה שאינו מחובר, מכיון שרואין האפשרות לחבר אותו, ועצם האפשרות לחבר עושהו כלי אפי' לפני שחיברו, אבל עם כל זה, אינו דבר אחת, וזוג בעת שאינה מחובר, הוא לכאורה עדיין נחשב כלי אף על פי שמדאורייתא הויא שני חלקים לטומאה ולהזאה.

ובנט. הא שמעינן ליה לרבי יוחנן דבעי מעין מלאכה ראשונה (. דתניא). סנדל של בהמה של מתכת טמא למאי חזי אמר רב ראוי לשתות בו מים במלחמה ור' חנינא אמר ראוי לסוך בו שמן במלחמה ור' יוחנן אמר בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו, ולכאורה יש לחלק טובא בין זוג שנאבד העינבל לסנדל של בהמה, דבזוג עיקר טומאתו נובע מחמת היותו זוג, וכל שאינו זוג אינו אותה כלי, ומכיון שירד לה שם כלי בשעה שהיתה זוג, ויש לה עדיין מעין אותה מלאכה, עדיין דנין אותה בתור זוג, משא"כ הכא, הרי סנדל של בהמה אינה טמאה מחמת היותו סנדל, אלא שיש לו השתמשות אחרת שהוא סיבה שקובע אותה לכלי, וא"כ אמאי בעינן מעין מלאכה ראשונה?

אברהם יוסף שווארץ

סליחה על האי הבנה

שאלתי שני שאלות,

א) מה הקשה רבא על אביי מהזוג והעינבל, הבנתי שאביי מחדש שהוא עדיין נחשב כלי מכיון שאפשר לחברו. אמנם לכאורה אין בזה ראיה שהוא באמת נחשב מחובר, וא"כ מה הקשה רבא?

ב) הגמרא מדמה טומאת זוג אחרי שנתפרק מהעינבל, לטומאת נעלי בהמה.

לכאורה יש לחלק ביניהם, שזוג תמיד היה כלי, וא"כ כדי ךחושבו כלי, צריך לדון שהוא כאילו המשך ממה שהיה, ועושה מעין מלאכה ראשונה.

משא"כ נעלי בהמה, אינן כלי מכח שימושם בבהמה, אלא מכח שימושם לאדם, וא"כ אמאי בעינן מעין מאלכה ראושנה?