More Discussions for this daf
1. Lashon ha'Kodesh 2. Sechok and Ratzon 3. The Netziv
4. Kusim 5. Korban Chatas 6. קריעת ים סוף מול קריעת הירדן
דיונים על הדף - סוטה לב

שמואל פיטרס שואל:

ביהושע פ"ד מצינו שציוה ה' לשים אבנים בירדן ובגלגל על מנת "אשר ישאלון בניכם וגו - פסוק כ' - "והודעתם את בניכם וגו'". וילה"ק למה בקריעת ים סוף לא היה כזה ציווי. ועם זה שלא מתאים לעשות בתוך ים סוף כיון שאסור לחזור למצרים וממילא לא יעברו, אכתי תקשי הרי בקריעת הירדן גם עשו זיכרון בגלגל.

נ.ב. באחד הימים השבוע התחלתי להסתכל על האתר בשעה 11 בלילה וממש בלי ששמתי לב הלכתי לישון ב1 בלילה. האתר פשוט מלא, גדוש ומרתק.

תודה,

שמואל פיטרס, ישראל

הכולל עונה:

יישר כחך לעידוד!

(א) בקשר לשאלתך, האמת הוא שקשה לענות על שאלות כאלו. אין כאן סתירה הצריך יישוב, רק שאנו לא מבינים למה צוה ד' לעשות כן כאן ולא במקו"א, והרי לעלמים דרכיו מאתנו.

אבל בכל זאת, כיון דאתא לידן אימא בי' מילתא. ונראה דיש להקשות למה לא אמרו ישראל שירה בקריעת הירדן כמו בקריעת ים סוף. והתשובה, דבקריעת הירדן לא היתה הצלת ישראל, אלא שהקב"ה קרע להם מי הירדן להראות חיבתם לפניו ולעודדם לכבוש את הארץ, ולא אומרים שירה אלא ב"כל צרה שלא תבא על הציבור, כשנגאלין ממנו", כדאי' בפסחים קיז.

והשתא י"ל דמה"ט הוא שאמר הקב"ה לעשות סימן ע"י האבנים לנס קריעת הירדן, שכל כולו היה להראות חיבתן לפניו, משא"כ בקי"ס שהי' להצילם מרודפיהם. וכבר כתבו הדרשנים שהאבנים שבירדן היו בגדר "מזוזה" לא"י, והיינו להראות שהקב"ה שומרם ועיניו עליהם כל השנה, וכמו במזוזה שמראה חיבתו לבניו כדאי' בע"ז יא. במעשה דאונקלוס הגר, ודוק.

(ב) ודע, דמה שכתבת לדבר פשוט שהאבנים בהר עיבל ג"כ היו למזכרת לכריתת הירדן, אין זה פשוט, וכבר כתב הגו"א בפ' כי תבוא (כ"ז ב') דאבני ירדן ואבני גלגל שניהם היו כדי לזכור שכרת להם מי ירדן, כדמוכח קרא, לכך סמך אותן יחד. אבל אבני הר עיבל לא בשביל זה היה, ע"כ, הרי שלא שייך מזכרת העברת הירדן אלא במקום הסמוך ונראה למקום שבו נעשה הנס, וא"כ מבואר למה לא עשו זכר לקי"ס, שלא היה קרוב לא"י ולא היו יכולים לשמור על המזכרת שיעשו שם שלא יסיעום אומות העולם, ופשוט.

(ג) שו"ר בתורת העולה לרמ"א ח"ג פע"ח שכתב טעם להעמדת האבנים שבאו לרמז ולהשריש את האמונה בחידוש העולם, שהם היו נצרכים לחיזוק בעיקר זה בתחילת בואם לכבוש הארץ, וכתב שהשלש קבוצות של י"ב אבנים שהקימו מרמזים לעולם המלאכים, עולם הגלגלים, ועולם התחתון, שכ"א מחולק לי"ב חלקים (ע"ש), והי"א קללות שבהר עיבל כנגד י"א עיקרי האמונה שהזכיר בעל העקרים, ולדבריו כמובן לק"מ.

וז"ל רמ"א שם, "נראה לומר כי כשרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל להנחילם את הארץ אשר נשבע לאברהם, רצה ללמדם תחלה תורה ומצוות שעל ידן יזכו להוריש גוים גדולים רבים ועצומים מהם, ורצה להשריש בידן העיקר שהתחילה בו התורה, כמאמר רבי יצחק (יל"ש בא קפ"ז) לא היה צריך להתחיל התורה מבראשית אלא שאם יאמרו האומות לסטים אתם כו', ולכן קבע להם הקדוש ברוך הוא סימנים בתחלת כניסתן לארץ שידעו בו ענין בריאות העולם וחדושו, ושיהיה להם מעתה לפתחון פה נגד האומות האומרים לסטים אתם. מצורף לזה שענין אמונת חדוש העולם שיאמינו ויחזיקו בה יסייען לכבוש הארץ... ועל כן הציב להם ציונים אלו באבנים אלו שהקימו להיות הדבר לזכרון בין עיניהם.

"והנה העמידו האבנים שלשה פעמים, כי כבר נתבאר לעיל פע"ג גבי ויקח מאבני המקום שחלקי החכמות נקראות אבנים, וידוע שחלקי כללי החכמה הם שלשה הנתלים בשלשה חלקי העולם, ולזה דרשו (ב"ר ס"ח י"א) באבני יעקב ששלשה היו ונעשו אחד, ועל כן צוה הקדוש ברוך הוא שיקימו האבנים שלשה פעמים, להורות כי כולן ברואים והוקמו בכוונת מכוון בדרך הקמת אבנים אלו, וכבר נתבאר כל זה בפרק הנזכר בענין מצבת אבן שהקים יעקב. והקימו הראשונים בירדן במקום שעמדו רגלי הכהנים, והוא נגד עולם השכלי שעומדים בו הכהנים העליונים משרתי עליון, והם נקראים מים עליונים בפי חכמים ז"ל, ועל כן העמידו אותן אבנים במים, והיו שנים עשר אבנים נגד שנים עשר מחנה שכינה. אמנם השניים העמידו בגלגל והוא כמשמעות עולם הגלגלים, והיו שנים עשר אבנים נגד שנים עשר מזלות אשר הם עיקר צבא השמים, והעמידן שם להודיע כי הכל נברא, ומה שאמר יהושע (יהושע ד' כ"ב) הטעם הוא לאמר ביבשה עברו ישראל את הירדן וגו', הוא על לקיחת האבנים מתוך הירדן ולא ממקום אחר, אבל הקמת האבנים עצמן הוא מטעם שדברתי. והשלישיים שהקימו בהר עבל הוא נגד עולם השפל, שיש לו שני בחינות מצד מיניו שקיים תמיד ונפסד תמיד באישיו, ונגדן היה הר גריזים והר עיבל. או מורים על ענין חומר וצורה, שהם שני ההרים שראה זכריה המרכבה יוצאת מתוכן, שנאמר (זכריה ו' א') והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחשת, שכיון לזה כמו שכתב הרב המורה...

"אמנם מה שנתפרשו ב[בברכות וקללות דהר גריזים והר עיבל] עבירות אלו יותר מאחרות, נראה כי אלו העבירות הם כללים וכמו שאמרו (מכות כ"ד ע"א) בא דוד והעמידן על אחת עשרה, להיות כי כולן נכללות בהן. ובהיות כי עיקרי הדת הם אחד עשר כמו שכתבתי בחלק ראשון (פט"ז) בענין המנורה, וכן כתב בעל עיקרים פרק חמשה עשר מאמר ראשון, והם מציאות השם, וארבע שרשים הנתלים בו שהם האחדות, ושאינו גוף ולא כח בגוף, ושאין לו התלות בזמן, ושהוא מסולק מן החסרונות, ותורה מן השמים, ושלשה שרשים הנתלים בו שהם ידיעת השם, והנבואה, ושליחת השליח ושכר ועונש ושורש הנתלה בו שהוא ההשגחה..." עכ"ל.

בברכה,

מ. קורנפלד

כולל עיון הדף