דיונים על הדף - כתובות כג

אברהם יוסף שווארץ שואל:

לכ' חברי כולל עיון הדף החשובים

כג: אני וחברתי טמאה נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה, וכל הצדיין בגמרא,

יל"ע דלפי הני ראשונים דס"ל דאיסור לבעלה הוי איסורים ונידון בעד אחד, א"כ אמאי אינה נאמנת לפסול חברתה מדין עד אחד?

אברהם יוסף שווארץ

הכולל משיב:

לאיזה ראשונים כוונתך? הלא מפורש בגמ' שאין האישה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בקינוי וסתירה?

יוסי בן ארזה

אברהם יוסף שווארץ שואל:

לא כיונתי לאיסור אשה על בעלה, טעות שלי

לכאורה מדבר הכא דאשה שזינתה באונס, אוינה נאסרת אלא על בעלה כהן, כדיני שבויה

ובזה הובא בשמעתתא ו', בערך י"ד או ט"ו, דפליגי בזה ראשונים.

[ואכן רש"י ציין לסוגיא דסוטה ורגלים לדבר וכהנה, וז בעצמה צ"ע.]

הכולל משיב:

עי' שעורי ר' דוד מסכת כתובות דף כג עמוד ב, וז"ל, תוד"ה אין רישא וסיפא וכו', ואני וחברתי טמאה אשמעינן דלא מהימנא אחברתה היכא דליכא עדים, ומשתריא חברתה אפומא דנפשה.

ולכאורה קשה אי נימא דסברי התוס' כדעת הרמב"ם, דע"א נאמן לומר על אשה שהיא זונה, למה אינה נאמנת הכא לומר על חברתה שהיא טמאה, מ"ש מכל ע"א שנאמן לומר שהיא זונה וטמאה.

ואפשר דמיירי הכא בבת אחת, דמיד כשאומרת על חברתה שהיא טמאה, חברתה אומרת שהיא טהורה, דהו"ל ע"א בהכחשה, וממילא מותרת מחמת חזקת כשרות דידה.

ואפי' אי נימא דמיירי בזה אחר זה, מ"מ אי נימא כהש"ש דלהעיד על זונה הוי רק איסורין, ולא דשב"ע, א"כ הרי יכולה להכחישו גם אח"כ מדין עדות, [דהא לא הוי כשנים], ושפיר הו"ל ע"א בהכחשה.

ואף על פי שעל עצמה אינה נאמנת, מ"מ י"ל דלענין הכחשה שפיר הוי הכחשה, וממילא מותרת ע"י חזקת כשרות.

אכן מדברי התוס' נראה יותר דסברי, דאין לה דין עד כלל לומר על חברתה טמאה היא, ולא רק מחמת ההכחשה, ע"ש, עכ"ל.