שלום וברכה,

ראשית, יש לעמוד על ההנחה שאתה מניח, שדוד היה בארץ פלשתים כשאמר את הפסוק הנ״ל. ההנחה הזו איננה רק שלך, אלא מצויה בהרבה מאוד מקורות. אלא שהמעיין בפסוק בהקשרו בספר שמואל יראה שדוד אמר את הדברים לשאול במדבר זיף, היינו במדבר יהודה, ולכל הפחות, לבטח לא בארץ פלשתים. (יש לסייג ולומר שיש שאומרים שחלקים מארץ פלשתים היו בארץ יהודה, ויתכן שהמרדף של שאול אחרי דוד, היה בחלק הזה של מדבר יהודה).

הרד״ק מתייחס לשאלה זו, וז״ל:

כי מגרשים אותי מנחלת ה׳ לגור בין העכו"ם, אעפ"י שעדיין לא יצא מארץ יהודה ידע כי יצטרך לצאת, כי לא יוכל לברוח מפני שאול אחר זה והוא בארץ יהודה וישראל, וגם הצטרך לו לצאת כשהלך אל אכיש מלך גת (שמואל א כא, יא), וגם כן הלך למצפה מואב והניח אביו ואמו לפני מלך מואב וישבו שם (שמואל א כב, ד), אעפ"י שהוא ואנשיו היה הולך ושב בארץ יהודה.

על כל פנים, דברי הגמרא ברורים הם שדוד מתייחס לממד הפיזי, כאשר נאלץ לגלות מארץ ישראל. ישנה מחלוקת מה הדין של המקומות הנכללים בגבולות ארץ ישראל בפרשת מסעי, אך לא נכבשו בפועל על ידי יהושע או בדורות שאחריו. בהגהות יעב״ץ (כתובות קי:) הוכיח מקושייתך שארץ פלשתים נחשבת חוץ לארץ למרות שנכללת בגבולות ארץ ישראל, משום שלא נכבשה על ידי יוצאי מצרים. לפי דבריו, יש ליישב בפשיטות שבזמן האבות גבולות הארץ נקבעו כפי הרצוי, וכפי מה שנקבע בתורה בפרשת מסעי, ולא לפי המצוי כאשר בפועל יוצאי מצרים לא כבשו חלקים מסויימים.

ניתן ליישב עוד על פי דברי הרמב״ם באגרת השמד. אם אנו דנים היכן הם גבולות ארץ ישראל הפיסיים, ארץ פלשתים בהחלט היא חלק מארץ ישראל. אבל כוונת הגמרא ׳כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה׳, הוא בגלל שהוא חי בין הגויים ולומד ממעשיהם, גם אם פורמלית, המקום נכלל בגבולות ארץ ישראל. (ניתן לדייק בדברי רש״י (בראשית כו, יב) שכתב על ארץ פלשתים שאף שהיא ארץ ישראל, אינה חשובה כשאר ארץ ישראל. ויש לעיין אם זה עוזר לקושייתך).

יש עוד לעיין בקושייתך, אך אלו הם עיקרי הדברים לפי עניות דעתי.

שוב שלום הגראי״ש,

דברי רש״י אינם מכריעים אם כוונתו שאמר דוד ע״ה פסוק זה באכיש, בגת או במדבר יהודה, אם כי, אחר שידענו דברי הרד״ק, אשר לומר שזה כוונת רש״י שאמר דבר זה ע״ש העתיד.

והערותיך הנכוחות:

א) הרד״ק בפסוק ׳כי גרשוני וגו׳ אכן לא מזכיר צקלג ויש לדון בדבריו (היכן?) אם הוא רק מסביר כיצד הגיעו פלשתים למקום שכבשו יהושע, או שהוא מתייחס לסוגיה שלנו, אם צקלג נחשב ארץ ישראל. עכ״פ, אם כוונתו שצקלג נחשבת ארץ ישראל, מתאימים הדברים. כיון שרבו הדעות היכן היא צקלג, קשה לקבוע מסמרות אם היא היתה ממש חלק מארץ פלשתים באותו הזמן, או שניתן לומר שהיא היתה נפרדת, אבל אכ״מ.

ב) בעניין תליית דברי היעב״ץ במחלוקת הראשונים אם קדושה שניה בטלה (כדברי חכמים), או שלא בטלה וקדושה שניה קידשה לעתיד לבוא (כדברי רבי יוסי), יש מקום לדון. אבל רק יש לתקן, שדברי הרמבם ברורים כשמש בסוף הלכות בית הבחירה דלא כאשר כתבת, שקדושה שניה קדשה לעולם, וכ״מ בפ״א הכ״ו מהלכות תרומות, שנתן טעם לכך שתרו״מ מדרבנן בזה״ז, מחמת שאין רוב ישראל על אדמתם.

למעשה, עצם דברי היעב״ץ במחלוקת (ראשונים) נתונה. שהרי רבינו הכפתור ופרח (פי״א במה׳ הישנה) כתב להדיא שלא כדברי היעב״ץ, וכל מקום שנאמר בפרשת מסעי, נחתך על ידי הדיבור שהוא ארץ ישראל, גם אם עולי מצרים לא כבשוה. אמנם המהרי״ט (בספרו צפנת פענח עה״ת פר׳ בהעלותך), וכן כמעט מפורש בדברי הרמב״ן (גיטין עו, ב) סבורים כדברי היעב״ץ, שקדושת ארץ ישראל דעולי מצרים תלויה בכיבוש אותו מקום. גם החת״ס (תורת משה, ויחי ד״ה בארץ כנען) פשיטא ליה כדברי היעב״ץ.

ג) מה שהקשית על דברי הרמב״ם באיגרת השמד, יפה הקשית ולא הארכתי קודם בדברים. וביותר, שהרי אדונינו הרמב״ם פסק כדברי הגמרא בפ״ה מהלכות מלכים. אך עיין במאירי (כתובות קיא:) שכתב שדיברה הגמרא בדרך סתמא, שבחו״ל, שהוא מקום קביעותם של גויים, ודאי יושפע ממעשיהם, בעוד שבארץ ישראל, אין הוא מקום קביעותם של גויים, ועל כן רובה ככולה מקום שאפשר וראוי לדור. (ובדרשות הר״ן, דרוש ט, כתב מעין רעיון זה, שאף שהשכינה שורה בא״י ולא בחו״ל, יש אפשרות שתשרה גם בחו״ל כפי שנאמר בזמן הגלות ״ובקשתם משם את ה׳ אלוקיך ומצאת וגו׳״).

ומזה אפשר ליישב, שאם נמצא מקום שלא כבשוה ישראל, והוא מקום מובהק וקבוע של גויים, מי שיגור שם, דומה כמי שאין לו אלוה. אבל בארץ ישראל באזורים שכבשום ישראל, גם אם רוב העיר עכו״ם, אין הם יכולים להשפיע שאין הוא מקום קביעותם, ועדצ״ע.

יישר כח על דבריך,

אהרן שטיינר

שוב שלום וברכה,

תענוג לשאת ולתת עמך בתורה. אתה שואל כעניין ומשיב כהלכה, ויה״ר שלא תמוש התורה מפיך וכו׳.

פשוט וברור למתבונן בדברי הנביא, כאשר דיברת לאמר, שדוד המלך אמר את הדברים בהיותו במדבר זיף. אלא שיש לצערי עשרות אם לא מאות של מקורות של אנשים גדולים עד למאוד, שמחוסר ידיעה או שלא טרחו להתבונן, כתבו מפורשות שדוד אמר את הדברים כאשר היה בחוץ לארץ. אין לי ספק שכתבו כן בשגגה או שלא טרחו להאריך, אך אני הבאתי את דברי רבינו הרד״ק, שאומר את הדברים באופן מפורש, ואני מסכים שדברי רש״י יכולים להיות כדבריו. סביר מאוד להניח שעל אף שרש״י לא האריך, כוונתו כדברי הרד״ק שדוד אמר את הדברים על העתיד, למרות שפשטות הפסוק מדבר בלשון עבר.

ואשר הוספת לטעון בדברי הרמב״ם שמצוות ישיבת א״י אינה תלויה בקדושת הארץ, גם כאן אנו נכנסים לגוב האריות. שהרדב״ז בפ״ד מהלכות סנהדרין ה״ו כתב כדבריך, שגם מה שלא נתקדש ע״י עולי בבל, נחשב ארץ ישראל לעניין סמיכת חכמים וישיבת ארץ ישראל, וסמך דבריו על דברי הכפתור ופרח. (וראה תוס׳ כתובות קיא. ד״ה בבלה, ועדצ״ע).

אך יש סיעת ראשונים גדולה שכתבו לא כן. בתוספות (גיטין ב. ד"ה ואשקלון), ברשב"א, בריטב"א

ובר"ן (שם), שהוכיחו שעכו כבשוה עולי בבל ממה שאמרו (גיטין עו, ב) שהיא כארץ ישראל לענין איסור יציאתה. ובשו״ת אבקת רוכל (סי' י) כתב כעין זה על בית שאן. (וע״ע שו"ת מהרי"ט ח"א סי' מז שדן שעזה היא חוץ לארץ מאותה סיבה).

יה״ר שאור עוסקי תורתך ירום במהרה,

אהרן שטיינר