More Discussions for this daf
1. Kofin Al Kim Leih b'd'Raba Mineih 2. כפיית ב"ד בחיוב בדיני שמים
דיונים על הדף - כתובות לא

שמואל דוד ברקוביץ שואל:

לכבוד הרה"ג שליט"א,

אחדשה"ט

יש לעיין מדוע בכל "קים ליה בדרבא מיניה" ובכל "חייב בדיני שמים" אין בית דין כופין לשלם דומיא להא דכפיית בית דין על לולב וסוכה ופריעת בעל חוב. וצ"ב

החותם בכבוד גדול,

דב"ש

הכולל משיב:

לכבוד רבי שמואל שליט"א,

א) עי' רש"י ב"מ צא. ד"ה רבא שכתב שאפילו מי שחייב מיתה, מ"מ רמו תשלומין עליה אלא שאין כח לענשו

בשתים, אבל ידי שמים לא יצא עד שישלם.

ב) הרי משמע מרש"י שבאמת חייבים לשלם, רק שיש כח מוגבל לבית דין איזה עונשים הוא יכול לתת בעולם הזה.

ג) ועי' גם ב"מ לז. הכא בבא לצאת ידי שמים ופרש"י מאליו בא לימלך מה יעשה ולא יענש עיי"ש. ומשמע שמי שלא ישלם יקבל עונש בשמים על זה, רק שב"ד כאן אינם יכולים לטפל בזה אלא זה תלוי על היראת שמים של כל אחד ואחד לפי הרגשתו שרוצה לינצל מעונש בעולם הבא.

ד) אבל עי' ש"ך חו"מ סי' כח סק"ב בשם מהרש"ל שגרמא בנזיקין אע"ג שחייב בדיני שמים (עי' ב"ק נה:) מ"מ אין בו חיוב מן הדין. לכן אפילו אם תפס הניזק מפקינן מיניה.

ה) שאלתי שאלה זו לתלמיד חכם גדול והוא חשב על זה וענה שאולי יש לדמות זה לגמ' חולין קי: כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין בית דין שלמטה מוזהרין עליה, ע"כ. כי אנחנו רואים כאן שיש דברים שב"ד בעולם הזה לא צריכים לכוף עליהם. רש"י שם (ד"ה שמתן) כותב לכך פירש מתן שכרה לומר אם לא תקיימוה זהו עונשה שלא תטול שכר זה, ע"כ. היינו שהעונש בביטול קיום המצוה הוא שלא מקבלים השכר, ואולי ה"ה בכל חיוב לצאת ידי שמים י"ל שהעונש הוא שלא מקבלים את השכר אבל אין עונש אחר. לכן ב"ד שלמטה אין צריכים להתערב בזה וצ"ע

ו) יש עוד סיבות שאפשר לתת למה ב"ד לא כופין לצאת ידי שמים. עי' פתחי תשובה חושן משפט סי' כח סק"ו בשם שבות יעקב שכל הני גרמא בניזקין של פרק הכונס מן התורה פטור גם בדיני שמים אלא שחכמים אמרו שחייב לצאת ידי שמים ע"כ ועי' רש"י כתובות צא: ד"ה מצוה שרק על מצות עשה מפורשת כסוכה ולולב בית דין כופין אבל על מצוה דרבנן לא כופין עיי"ש ולפ"ז מובן למה לא כופין לשלם גרמא בניזקין.

ז) וגם לפעמים כתוב שנותן כדי לצאת ידי שמים אע"ג שרק מדת חסידות, עי' שו"ע חו"מ סי' רכב ס"ב הלוקח מאחד מחמשה בני אדם וכל אחד מהם תובע אותו ואומר אני הוא בעל המקח והוא אינו יודע ממי מהם לקח וגו', אם הוא חסיד נותן דמים לכל א' וא' כדי לצאת ידי שמים, ע"כ. וכמובן אין כופין אדם לקיים מדת חסידות.

ח) ושלחתי שאלה זו לאחד מן הגדולים:- מכיון שיש מצוה לצאת ידי שמים למה בית דין לא כופין על מצוה זו כמו שכופין על סוכה ולולב?

הגדול השיב:- "שאינו חיוב גמור"

[ נראה שזה דומה למה שהבאתי לעיל בשם הש"ך חו"מ סי' כח סק"ב שגרמא אין בו חיוב מן הדין אלא לצאת ידי שמים ]

ט) ועכשיו מצאתי בפתחי תשובה שולחן ערוך חושן משפט סי' כח סק"ה, על הא דאיתא בשו"ע שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וז"ל פת"ש כתב בספר ברכי יוסף וז"ל ומ"מ כופין אותו בתחילה ככל מצות עשה שכופין לקיימה, הרב תורת חסד סוף סימן קנג, ועי' במשאת משה סוף סימן סג, ע"כ.

הרי שלברכי יוסף כופין לצאת ידי שמים כמו שכופין על כל המצות.

אבל עי' שדי חמד כללים מערכת חי"ת כלל פב' בסופו שהביא כנה"ג חו"מ הגהות הטור אות כג בשם ר"מ מינץ סי' ק' שמכריזין עליו בבית כנסת שצריך לצאת ידי שמים, אבל אין כופין אותו. ותמה שד"ח על ברכ"י למה לא הביא דברי ר"מ מינץ הנ"ל.

ועדיין צ"ע רב בזה

כל טוב

דוד בלום

הכולל מוסיף:

מצאתי בס"ד שלפי כמה שיטות באמת כופין לצאת ידי שמים

א. עי' ים של שלמה למהרש"ל ב"ק פ"ו סי' ו שכתב, וז"ל, ומצאתי כתוב בתשובה וז"ל נ"ל כל היכא דאיתמר חייב בדיני שמים אע"ג שאין לב"ד לכופו לשלם מ"מ בדברים בלי כפיה יש לדוחקו, ע"כ

ב. נראה שענין זה לכופו בדברים דומה לסוגיא דכתובות מט: שרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה. והקשו תוד"ה אכפייה היאך כפה אותו בשביל צדקה, ותירץ שאכפייה בדברים, ע"כ. הרי שלא כפה אותו בשוטים ובמקלות אלא דיבר אליו הרבה והפעיל עליו לחץ במלים כדי לבייש אותו ולאיים עליו עד שהסכים לתת צדקה. וה"נ בנידון דידן יש לבייש ולהפחיד מי שחייב לצאת ידי שמים עד שיקיים חובותיו, אע"ג שאסור להכריח אותו בגופו.

ג. ועי' עוד שו"ת מהרי"ל החדשות סי' קלו, וז"ל, וכתב רבינו שמחה כל דבר שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים הוי לפנים משורת הדין דילפינן מאשר יעשון. וכתב ראב"ן דטפי כופין לעשות לפנים משורת הדין בדאיפשר ליה, עכ"ל

ד. הרי שיש חידוש גדול לפי המהרי"ל בשם ר' שמחה וראב"ן שממש כופין לצאת ידי שמים. וזה חידוש יותר גדול מהתשובה שמובא ביש"ש, כי לפי התשובה הנ"ל רק כופין אותו בדברים, משא"כ לפי המהרי"ל כופין אותו בשוטין אם אפשר לו כגון שהוא עשיר.

ה. הנה ענין לפנים משורת הדין עי' ב"מ ל: אשר יעשון זו לפנים משורת הדין. ועי' מרדכי ב"מ כד: סי' רנז, וז"ל, חייב בבא לצאת ידי שמים וכיון דחזינן דהוו כייפי להו הכי כדאיתא ב"מ פג., גם אנן כייפינן למיעבד לפנים משורת הדין אם היכולת בידו לעשות (ר"ל שהוא עשיר) וגו'. הרי דלמרדכי כופים לעשות לפנים משורת הדין, והוסיף המהרי"ל עוד חידוש גדול שחיוב בדיני שמים הוי כמו לפנים משורת הדין.ןממילא למהרי"ל כופים לצאת ידי שמים.

ו. יש להדגיש מאד שכל הדברים הנ"ל הם מדינא דגמ', אבל היום קשה מאד לכפות על דברים אלו, והרבה פעמים להכריח על זה אדרבה מזיק. ועי' שו"ת מהר"ם מינץ [שחי לפני כ- 600 שנה!] סוסי' קא ד"ה אע"ג, וז"ל, זהו הני מילי בדורות הראשונים שלא היה הדור פרוץ ושמעו לקול מוכיחים וגו' וקבלו עליהם תוכחת מוסר וגו', אבל עתה נתקיים בנו הא דאיתא בסוף סוטה מט: בעקבות משיח חוצפא יסגה וגו'. לכן צריכים אנו לקיים בנו הא דאיתא יבמות סה: כשם שמצוה על אדם לומר דבר שנשמע כן מצוה על אדם שלא לומר דבר שלא נשמע, ע"כ. וכ"ש בדור שלנו שקשה לתת תוכחה ולכוף על דברים.

עכ"פ ראינו שיש כמה שיטות שבאמת מעיקר הדין ב"ד כופין לשלם כדי לצאת ידי שמים. אמנם, כמובן יש גם הרבה שיטות שס"ל שאין כופין ובאמת צריך להבין מה המחלוקת בין הראשונים ואחרונים בסוגיא זו.

כל טוב

דוד בלום

הכולל מוסיף:

שאלתי שוב את הגדול שענה לעיל שהטעם שלא כופין לצאת י"ש הוא משום א"כ איך רש"י ב"מ לז. (ד"ה הכא) כותב שאם אינו יוצא ידי שמים יקבל עונש הרי על דבר שלא חייבים לעשות לא יתכן שיקבל עונש אם אינו עושה "שאינו חיוב גמור" זה?!

הגדול ענה-

"בדיני שמים" נראה כוונתו שהחיוב לצאת ידי שמים זה סוג חיוב אחר מהחיובים בדיני אדם וגם העונש על זה הוא סוג עונש אחר וב"ד בעולם הזה לא מטפלים ולא מתערבים בחיוב זה ואין זה מתפקידי ב"ד למנוע עונש כזה מאדם

דוד בלום