מתני' שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים (אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר והלכה כדבריו.
ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.
א) לכאורה רבי יהושע חולק ואומר שאין ממזר מחייבי כרת אלא מחייבי מתות ב"ד - האם רבי שמעון התימני מסכים שיש ממזר מחייבי מיתת ב"ד?
אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה: 'איש פלוני ממזר מאשת איש (חייבי מיתות כו')' - לקיים דברי רבי יהושע (לא היה כתוב במגלה, אלא ארישא קאי: אמר ר"ש בן עזאי לקיים דברי ר' יהושע כו').
לפי זה מראה לומר שרבי שמעון התימני אינו מסכים שיש ממזר מחייבי מיתת ב"ד - אחרת מנין הראיה שהלכה כרבי יהושע - אולי כרבי שמעון התימני?
אל המשנה למעלה אמרה על דברי שמעון התימני שהלכה כדברין - ולא כרבי יהושע? או ולא כרבי עקיבא?
ב) שאלה נוספת בגמרא שם - יבמות מט,א:
ולרבי ישבב, דמרבה אפילו חייבי עשה - נפקא להו מ"ולא", האם מהפסוק דברים כג,א: לא יקח איש את אשת אביו; ולא יגלה כנף אביו? כיצד זה נובע מ"ולא"?
בברכה,
ישעיהו הכהן הולנדר
א) אלו שחייבין מיתת ב"ד חייבים בכרת כשאין עדים והתראה, אז בכלל מאתים מנה. ומכיון שהיה כתוב "מאשת איש" שהוא מיותר, משמע שרצה לומר דבר שמקבלים עליו עונש כעונש דאשת איש, והיינו מיתת ב"ד לא רק חייבי כריתות (עי' בתוס' ד"ה "איש פלוני ממזר," שהוסיפו שהחידוש באשת איש הוא שאע"פ שהוא מיתה קלה, מכיון שהוא מהחייבי מיתות עושה ממזר).
ב) כמדומני שהלימוד הוא מה"ויו" של "ולא יגלה," שמוסיף על שאר העריות שעושין ממזר (כן נראה לי כוונת הר"ש מדסוי על פי תוס' (סוף ד"ה "הכל" מה שכתב לפרש דברי ר' עקיבא).
בברכת התורה,
יעקב מנטרוז
