לכבוד הגאונים הגדולים בני כולל עיון הדף,
פח: הנה הרמב"ם בפי"ב מהל' גירושין הכ"א כתב וז"ל אשה אומרת מת או היא שאמרה מת בעלי ואח"כ בא עד כשר ואמר לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא, ובמגיד משנה שם ציין לשיטת הראשונים כאן שחולקים בדבר, והביא שהרמב"ן וסייעתיה הביאו ראיה לשיטתם מסוגיא ערוכה בכתובות כג:, דמצינו התם דאשה שאמרה אני וברתי טהורות, ובא עד אחד ואפיך חברתה מישתרייא אפומא דידה, ומבואר דמקבלים עדות אשה כשנים אפילו במקום עדות כשר, ותי' המגיד משנה דבשבויה הקילו, ועי' בחי' רבינו חיים הלוי.
אמנם לא זכיתי להבין דבריו, דהרי דעת הרמב"ם באיסורי כהונה הוא דעד אחד נאמן כמו שאר איסורים[, וא"כ בודאי בשבויה יש להאמין הראשון ולהתירה, דבאיסורים לא מצינו שום חילוק בין עד כשר לפסול, משא"כ הכא דאיירי בדבר שבערוה, שפיר קס' הרמב"ם דיש לקבל עדות הכשר. [והראשונים שהיבאו ראיה מהתם לכאורה סבירא להו כדעת רש"י התפ בסוגיין דבעינן שני עדים בשבויה.]
אברהם יוסף שווארץ
שלום וברכה
אם זה נידון כדבר שבערוה, איך עד אחד או אשה נאמנים.
גם לא ברור שיוחסין נידון כאיסורין ולא כדבר שבערוה.
כל טוב. יוסי בן ארזה