What kind of Issur is this? Tosefos seems to assume that it is at least equal to a d'Oraisa. He allows the master to free a slave which is a "little" d'Oraisa so that the slave won't do this Issur? How can it be d'Oraisa?
Simon Kahn, Jerusalem, Israel
נראה שהמפתח כאן הוא המילים של הגמרא "לא נברא העולם אלא לפריה ורבייה". זה מורה שהמצוה הזו של "לא תהו בראה" היא מצוה מיוחדת מאד שעליה תלויה כל קיום העולם. אם אנשים לא יולידו ילדים העולם לא ימשיך. לכן זה מצוה יותר חמורה ממצות אחרות כי בלי זה אין עולם ואין מין אנושי ואין כלל ישראל ח"ו.
אבל לכאורה קשה כי "לא תהו בראה" זה לא פסוק בתורה אלא בנביא ולפי זה לכאו' זה לא מצוה דאורייתא ממש ואם כן איך תוד"ה לא כותבים שמצות עשה זו יותר חזקה ממצות עשה של "פרו ורבו" שזה מצוה שכתובה בתורה?! אלא צריך לומר ש"לא תהו בראה" זה טעם על המצוה של "פרו ורבו" - זאת אומרת שהקב"ה אמר שצריך להוליד ילדים כדי שהעולם יהיה מיושב ולא ייחרב.
ועי' יבמות סב. שרבי נתן אומר שלפי בית הלל קיים את המצוה אם הוליד או זכר או נקבה ורבא אומר שם שהטעם של ר' נתן אליבא דב"ה הוא משום שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה והא עבד לה שבת עכ"ל הגמרא ומשמע שלקיים מצות "לא תהו בראה" מספיק או בילד או בילדה (ולא צריך גם ילד וגם ילדה כמו ב"פרו ורבו") וראייה זו הביא בט"ז אבן העזר סי' א סוף סק"ב. והטעם לזה כי אם הוליד בן או בת לפחות הוא ממשיך את העולם אפ על פי שאינו מקיים בזה מצות פרו ורבו ולכן יש מצוה חמורה להוליד לפחות ילד אחד.
ומכיון שזו מצוה מאד חשובה שבלעדיה העולם לא יכול להמשיך כלל לכן ס"ל לתוד"ה כופין שמותר לאדון לעבור על איסור יותר קל כדי שהעבד לא יעבור על איסור חמור לשבת בטל ולא לקיים את העולם. ומצינו דבר דומה לזה בגיטין לח: שרבי אליעזר נכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו כדי שיהיה להם מנין והגמ' שם מסבירה ש"מצוה שאני" ופירש הרא"ש בברכות פ"ז סי' כ שמצוה של רבים של תפילה בציבור דוחה מצוה של יחיד שצריך לעולם לעבוד עם העבד וגם בגמ' שלנו יש מצוה של רבים שמממשיכים ישוב העולם ולכן צריך לשחרר את העבד כדי שיוכל להתחתן ולקיים מצוה גדולה זו של "לשבת יצרה".
כל טוב
דוד בלום
Can you explain this halacha.
1) I do not understand how a pasuk from Navi, can be used by Tosefot to overule a Deoraita.
2) Also, whatever I learn from this pasuk, I can learn from the words "u'Mal'u Es ha'Aretz".
Simon Kahn, Jerusalem, Israel
1) כנראה שאתה מתכוין לקושית התוס' בד"ה לישא (הב) שהקשו שיבא עשה דלשבת יצרה וידחה לא תעשה דלא יהיה קדש. וקשה, דאיך יבוא עשה דלשבת שאינה מן התורה וידחה לאו דלא יהיה קדש שהוא מן התורה. דיש לעיין עוד, דהנה המלים "לשבת יצרה אינם מדברי התוס' עצמם אלא מדברי המהרש"א שהוסיפם משום שכתב דכן הוא בדברי התוס' בגיטין. אבל המעיין שם יראה דתוס' שם) מ"א ע"א ד"ה לישא) לא הקשו כלל מקרא דלשבת אלא מקרא דפרו ורבו שהוא דבר תורה.
ועיין מנחת חנוך (מצוה א' דף א' ע"ג) שהקשה כן, וכתב דדברי התוס' בגיטין הם עיקר. ובאמת כדברי התוס' בגטין נמצא בדבריהם גם בפסחים (פ"ח ובב"ב י"ג). ואולי המהרש"א נקט כן לאו בדוקא, ועיקר כוונתו מעשה דפרו ורבו.
2) (תוס' (חגיגה ב' ע"ב ד"ה לא) כותבים דהגמ' מביאה קרא דלא תוהו משום דאלים טפי והוכיחו כן מהגמרא במגילה. יש עוד שיטה שהביאו התוס' דעשה דפרו ורבו אינה כוללת עבדים, ולכן הוצרכה הגמ' להביא קרא דלא תוהו. ועוד נראה דקרא ד"ומלאו את הארץ" הוא חלק ממצות פרו ורבו, ואינה מחייבת יותר מקרא דפרו ורבות אלא קאמר דעל ידי פרו ורבו ימלאו את הארץ.
דוב פרידמן