א) חגיגה יח.
רשד"ה את יג המצות תשמור, וכל תשמור אזהרת לא תעשה,
לא הבנתי, אף למאן דפליג ארבי אבין, וס"ל דתשמור אינה אזהרת לא תעשה, או לאנן דקיימא לן השמר דעשה עשה, מכל מקום תרגום המילים הוא לשומרו באיזה אופן - דהיינו מעשיית מלאכה, ומאידך גיסא, אפילו לרבי אבין דהוה לא תעשה, אין בהכרח לא תעשה שלא יעשה איזה פעולה, כדמצינו לא תעמוד על דם רעך ועוד אזהרות, שיסוד האזהרה הוא שיעשה כל שבידו.
ב) יח: רש"ה ולקדש, ולחטאת,
למה נטר רש"י עד לחטאת להזכיר טומאות דרבנן, "כגון וולד הטומאה וכגון ספר, ובדיבור הראשון לא הזכיר אלא "שלא נגעו בטומאה דוארייתא"?
אברהם יוסף שווארץ
א) הקושיות מתורצות זב"ז. אין כוונת רש"י לפלוגתא אם השמר הוא עשה או ל"ת אלא כוונתו לפרש את דרשת התנא 'תשמור' לאיסור מלאכה - כי לשון שמירה יותר מתאימה למניעה ממשהו ולא לעשייה אקטיבית (גם אם מצאנוה בקום ועשה). ולכן מסתבר לתנא דקאי קרא על הישמרות ממלאכה.
ב) בקודש מדובר על סתם ידיים. בחטאת מדובר במשנה על ידים שנטמאו בטומאות דרבנן. ואכן דעת המאירי שבסתם ידיים אין אמור דין זה שנטמא כל גופו לחטאת. ואף אם ננקוט לא כך מ"מ פשט המשנה ודאי מדבר רק בידיים שנגעו בטומאה דרבנן, וזה מה שהוצרך רש"י לבאר.
בברכה. יוסי בן ארזה