עי' פתח עינים להחיד"א (הובא במתיבתא ביאורי רש"י אות צד) בשם מהר"א פרליף שפירש שבפעם הראשונה כתב רש"י הכה על קדקדה שזה משל שרק הכה על הראש מבחוץ, כי בזה רק סתר מקצת הדברים שאמר. שהרי בתחילה אמר שהקורא מגילה הכתובה בין הכתובים לא יצא, ומשמע שלא יצא בכלל, וחזר וסתר זה במקצת ואמר שרק בציבור לא יצא אבל ביחיד יצא.

אמנם בפעם השניה כתב רש"י הכה על מוחה כי זה משל שהכה על המוח בפנים הראש שהוא פגיעה הרבה יותר קשה, כי סתר לגמרי מה שאמר מקודם. כי בתחילה אמר ששיור תפר הוא הלכה למשה מסיני, וחזר ואמר שאינו הלכה למשה מסיני בכלל, אלא דין דרבנן שהחכמים אמרו.

ועכשיו מובן למה רש"י פירש דברי הגמ' פעמיים כי ה"הכאה" שהכה על השמועה שאמר אינה אותה הכאה בשתי הפעמים אלא בפעם השניה היתה יותר חמורה. (ולמדים אנו מזה שאם אומרים על דין שהוא רק מדרבנן שהוא הלכה למשה מסיני זה כאילו לא אמרו כלום כי חייבים לדעת את החומרא של הדין שמלמדים)

כל טוב

דוד בלום