בגמ' דידן גריס הני שלשה חמשה ושבעה. וכ"כ דצ"ל המהרש"א אולם בהגהות הגר"א גריס שבעה ללא וא"ו. ולא הבנתי כלל בק"ד מה נקודת מחלוקתם. וצ"ב. שכמ"ה
הקטן אהרן ברכה הי"ו, ק"ק מילאן יע"א, אטליא
לשון "ושבעה" משמע שהוא קבוצה שלמה שיש בו רק שלשה מניינים - ג' ה' וז', וזה אינו (כמו שהעיר בתד"ה הני) שהרי הוזכרו במשנה גם מנין של ד' עולין וו' עולין. ולכן תיקן הגר"א דצ"ל "שבעה", בלי ו"ו החיבור, מפני שהוא רק חלק מהקבוצה, ובתחילה בעי הגמ' טעם למנין ג' ה' וז' עולין, ושביק ו' עד לבסוף, כמו שכתבו התוס' שם.
בברכה,
מרדכי קורנפלד
שבת שלום ושכמ"ה. אתה מתרץ דעת הגר"א, אולם מוסיף עוד יותר קושי לדעת המהרש"א שאינו גורס בוא"ו. מה סברתו? שכמ"ה
גם משגורס בוי"ו לומד כפי' הגר"א, ןלא בא הגר"א אלא לתקן הלשון, שיהיה יותר ברור - כדרכו בקודש ברוב הגהותיו במשניות וכדומה. (ראה, לדוגמה, הגהותיו בריש משניות פרה - וכמוהו רבות, אין מספר).
מרדכי קורנפלד