רש"י סד"ה שכלו מתי מדבר, אומר שביום ט"ב קמו וחשבו שטעו בחשבון. ולכאורה קשה האיך אפשר לחשוב כן לוא"ו יום, דא"כ ר"ל שטעו בקביעות החודש לפחות בג' חדשים ולפ"ז כל החגים, ואם הגים לא כדלקמן מ"ש זה ומ"ש זה. ולא רק זה, אלא מנין ה"א שיש אפשרות של טעות, מכיון דאנו יודעים דרשת ר"ע במס' ר"ה כה. אתם אתם אתם, אתם אפי' שוגגין, אתם אפי' מזידין, אתם אפי' מוטעין. וא"כ ממ"נ ודאי דהוי נכון. ואולי אפ"ל דדרשת זו מאוחרת, אולם קצת קשה.
הקטן אהרן ברכה הי"ו, ק"ק מילאן יע"א, אטליא
זה באמת (כעין) אחד מהקושיות שהקשה הגבורת ארי ועוד מפרשים על רש"י (שהוא בעצם דברי הירושלמי). ותי' בבן יהוידע שודאי משה רבנו וגדולי ישראל ידעו האמת שלא טעו. אלא שההמון עם לא נחה דעתם מזה, וחשבו שעדיין הגזירה קיימת, ולא נחה דעתם עד ט"ו באב. והמשיך הבן יהוידע שהיה מאת השם שיטעו ההמון עם עד ט"ו באב, מכיון שט"ו באב הוא יום טוב מכמה טעמים, כמו שנתבאר כאן בגמ', ורצה הקב"ה ששמחתם שהפסיקו למות גם יהיה בט"ו באב. ומטעם זה גם משה רבנו לא ניחם אותם כ"כ, שידע שזה רצון השם.
בברכת התורה,
יעקב מנטרוז