מהרי"ט אלגאזי הלכות בכורות פרק ה דף מ עמוד ב (בדפוס וילנא) אות ל"ז

וראיתי להרב בצלאל בהגהותיו כ"י שכתב בשמעתין וז"ל, ובכורן ירעו וכו' יש מפרשים עד שנה אבל משנה ואילך עובר בבל תאחר, ויש מפרשים דדוקא בבכור ודאי אבל בבכור תערובת ליכא בל תאחר גליון עד כאן לשונו.

ובהערות המהדירים שם:

ובביאור הא דבכור של תערובות ליכא בל תאחר, מצינו למאירי בר"ה ד, א שהביא פלוגתא בענין בל תאחר דבכור, יש מפרשים שאם הישראל עכב הבכור בידו שלא ליתנו לכהן הרי הישראל עובר בב"ת בג' רגלים, ויש מפרשים לענין כהן, וכמו שפירשו בבכורות כו, ב שאסור להשהותו יותר משנה. ומעתה י"ל כיון דכל הלאו הוא בחובת הנתינה של הבכור מהישראל לכהן, והמשתהה ליתן לכהן עובר בלאו, מ"מ הנך ספיקות אינם עוברים על ב"ת דאיסורא בתר ממונא גריר, וכמו שביאר המהריט"א יסוד זה לעיל פ"א אות י"א אות קטן ב', גבי פט"ח דתרתי אית ביה, חדא דין איסור והוא איסוה"נ עד שפודהו בשה, ועוד דין ממון והוא ליתן השה לכהן, וכתב היכא דאיכא ספק בחיוב נתינת השה לכהן וקיי"ל הממע"ה, כמו"כ לענין האיסור אזלינן נמי לקולא, וכל דעיקר המצוה הוא הממון, אמרינן דאיסורא בתר ממון גריר, והדין שיש לספק איסור כזה הוא כדין ספק ממון עיין שם. ולפי"ז י"ל הכא דמאחר דלאו דב"ת קאי על הישראל שחייב ליתן לכהן את הבכור בתוך שנתו, א"כ כל האיסור תלוי בממון, ובכה"ג אמרינן איסורא בתר ממונא גריר, ומשו"ה כיון דלגבי הממון קיי"ל הממע"ה ליכא לאו דבל תאחר. ואכתי יש להעיר, דבשלמא הנך תערובות לא עוברים בלאו דב"ת, אבל במתני' דבכורות כו, ב שנינו, הבכור נאכל שנה בשנה וכו', וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' בכורות ה"ח, וא"כ הכא הכהן עובר בעשה דתאכלנו שנה בשנה, ויש לישב. ועיי"ע באחרונים שעסקו בקושית הקרבן עדה, ערול"נ יבמות צט, ב, נאום יהודה (בהשמטות) נדפס באסיפת זקנים החדש על בכורות, עולת שלמה תמורה שם, מנחת ברוך סי' ק"ד, נזר הקודש תמורה ח, א, חזו"א תמורה סי' ל"א אות י', חזון יחזקאל ר"ה פ"א ה"ב, מפרשי המשניות ביבמות שם.

יוסי בן ארזה