צח. דהא שני אחין תאומים, וברש"י
יל"ע דלעיל עב. איתא דאף דעובר נתגייר והי בכלל הטבילה והגירות והיינו רביתיה, וא"כ אמאי לא הוי כגר שנתגייר
אברהם יוסף שווארץ
שלום
אם כוונת שאלתך מדוע חייבין משום אשת אח - התשובה היא שגם אם הם כקטן שנולד סו"ס הם אחים מצד היותם לאחר הגירות ברחם אם אחת יהודיה.
אנא פרט יותר את שאלותיך. לפעמים מרוב קוצר דברים השאלה לא ברורה.
חילך לאורייתא. כל טוב.
יוסי בן ארזה
שאלתי מצד אחים מן האב, וז"ל רש"י הא דאמור רבנן אין אב למצרי. ואפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו שאר מן האם כשאר ישראל גמור ואין לו שאר מן האב: לא תימא משום דשטופי זימה הוא ולא ידעינן. אבוה מנו אבל היכא דידיע כגון היו אביו ואמו חבושים בבית האסורים דלא נבעלה לאחר חיישינן ואי נולד בקדושה דליכא למימר כקטן שנולד ליהוי ליה נמי שאר אב דהא ודאי אבוה הוא: דהא שני אחין תאומים כו' ע"כ, ומבואר דאילמלי זרמת סוסים היה לו שאר האב, ועל זה שאלתי דליחס אביו לכאורה כבר נתגייר.
ייש"כ על ההבהרה. ראיתי שהגרש"ר עמד בזה:
שעורי ר' שמואל מסכת קידושין דף יז עמוד ב
והנה ביבמות צ"ח ע"א אמר רבא הא דאמור רבנן אין אב למצרי לא תימא משום דשטופי בזימה נינהו וכו' ש"מ אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה, ופרש"י שם דהא דאמור רבנן אין אב למצרי, היינו אפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו שאר מן האם, ע"ש, ומבואר מדבריו דבמעוברת שנתגיירה לא אמרי' בעובר דכקטן שנולד דמי, ואי לאו הא דאין אב למצרי ומשום דאפקריה לזרעיה היה מתייחס גם אחר אביו, [וטעמא דמילתא כיון דגירות העובר היא אגב אמו ואינה חלות גירות בפ"ע, ואפילו אם עובר לאו ירך אמו דצריך מעשה טבילה בפ"ע כמבואר בגמ' יבמות ע"ח ע"ב דאמרינן דהא דבנה אי"צ טבילה הוא רק משום דהיינו רביתיה, מ"מ היינו רק לענין מעשה הטבילה אבל חלות הגירות הוא אגב אמו, וכן אמר הגרי"ז זצ"ל דלגבי חלות הגירות אמרינן דירך אמו הוא, ומשו"ה אין בזה דינא דכקטן שנולד דמי, ואכמ"ל] ולפי"ז היה צריך להיות דבמעוברת שנתגיירה יירש העובר את אביו דבר תורה כיון דלא אמרינן ביה דכקטן שנולד דמי, ובגמרא לא חילקו בזהה).
אמנם הנה הרמב"ן ביבמות צ"ח ע"א כתב דהא דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם הוא אפילו בעודן עכו"ם ולא רק בדיני ישראל, ואף על גב דאית להו חייס וכדאיתא שם ס"ב ע"א דבהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס כדכתיב בקרא בלאדן בן בלאדן, מ"מ לענין עריות דתלוי בשארות אפקריה רחמנא לזרעיה, וכתב ע"ז דהא דלענין ירושה אמרינן דעכו"ם יורש את אביו דבר תורה התם שאני דגלי ביה רחמנא, ע"ש, וצ"ל דס"ל דירושה תלוי בדין שאר וכדכתיב בקרא ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, ואף על גב דדרשינן לה אאשתו, מ"מ מפשטא דקרא חזינן דלירושה צריך דין שאר. ולהכי הוקשה לו דא"כ איך יורש את אביו ד"ת, והא לענין שאירות אמרינן דרחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם אפילו בגיותו, ותי' דשאני ירושה דרבי קרא, ולכאורה לפי"ז במעוברת שנתגיירה דלא אמרינן דכקטן שנולד דמי אלא דרחמנא אפקריה לזרעיה, צריך שיירש את אביו כיון דלענין ירושה רבי קרא דלא אמרינן דרחמנא אפקריה לזרעיה, מיהו נראה דכל מה דרבי קרא הוא רק לדיני בני נח, אבל במעוברת שנתגיירה דהוא כבר גר וצריך לרשת עם דיני ירושה דישראל בזה אמרינן דאפקריה רחמנא לזרעיה, ולפי"ז מה שגר אינו יורש את אביו דבר תורה הוא מה"ט דאפקריה לזרעיה ואי"צ להלכתא דכקטן שנולד דמי, ואפשר דגם רש"י נתכוין לזה והא דכתב דכקטן שנולד מאיליו דמי, כוונתו דכיון שאינו מתייחס אחר העובד כוכבים ממילא הוי כקטן שנולד מאליו, [דהיינו בלא אב].