לכ' התלמידי חכמים העצומים
ט: הוכחשו בבדיקות. צ"ע דמ"מ צ' כ"ג לדון ולחקור דלא ידענא דיוכחשו. ובשלמא לשאר אמוראי עיקר למימר דפשיטא להו למימר דבעינן התראה מפי עדים וכדומה, ולא בעיא כ"ג לדון בה, אבל הכא הרי בעינן כ"ג לדון. ובפרט לפי מש"כ רש"י מ. ד"ה שנים עשר מחייבין דאין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות מכ"ג, הרי בעינן לדון בה ולזכות אותו.
כתב ריא"ז בקונטרס הראיות שם:
"ואעפ"י שאינן יודעין שיוכחשו בבדיקות, שמה הם יודעים הדיינין מתחלה אם יוכחשו או לא. ואפילו באו מתחלה בהכחשה יכולין לשנות דבריהם עד שלא נחקרה עדותם ויכוונו עדותן בלא הכחשה, ואעפ"כ מעידין בפני ג' דיינין, שאין צריכין להעיד בפני כל הסנהדרין, אלא אם יעידו בפני ג' מהם די להם, ואחר שחקרו הג' עדותן שוב אין יכולין לחזור בהן ואם הן רוצים עוד להעיד בפני כל הכ"ג יעידו, ואף על גב דאיכא למיחש מתחלה שמא יכוונו עדותן בפני ג' ויצטרכו לדון דיני נפשות ולהוסיף הדיינין אפ"ה לא אמרינן דחיישינן ללעז אלא על הדין שרוצים לדון בג' ואם יצטרכו לדון דיני נפשות צריכין להוסיף הדיינין, הילכך מתחלה אין דנין אלא בכ"ג, אבל על קבלת העדות לא איכפת לן אם מקבלין העדות בג' ואח"כ צריכים להוסיף הדיינין לדון, בכל דיני נפשות נמי כך הוא.
יוסי בן ארזה