לכבוד מו"ר הרה"ג רב דוד שליט"א אחדשה"ט
רש"י סנהדרין ט. קל וחומר שישלם שכר וכו' - דקיימא לן מדה טובה מרובה ממדת פורענות "הלכך קל וחומר הוא"
מה כוונת רש"י בזה.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
לכאו' כוונת רש"י דהנה הגירסא שלנו בגמ' "על אחת כמה וכמה שישלם שכר את הנטפל לעושה מצוה" ולא כתוב להדיא בגמ' שיש כאן ק"ו, לכן רש"י מדגיש שיש לדבר זה כל הכוח של ק"ו. ומש"ה רש"י מביא את הכלל "מדה טובה מרובה ממדת פורענות" להוכיח שמדובר בק"ו גמור, דהנה מצינו לפעמים שיש ק"ו שאינו אלא גילוי מילתא בעלמא (עי' תוס' קידושין י: ד"ה ומה), לכן רש"י מלמדנו שכאן גרסינן קל וחומר דלא כגי' שלנו בגמ' וגם שהוי קל וחומר גמור.
שנשמע בשורות טובות,
דוד בלום
עי' יומא ח. תפילין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה אבל כתבו תוס' שם ד"ה ומה שאין זה ק"ו גמור דאורייתא, עיי"ש. הרי אע"ג שכתוב בגמ' על אחת כמה וכמה מ"מ אינו מוכרח שהוא ק"ו גמור לכן י"ל שרש"י כאן בא לאפוקי מזה וביאר שבגמ' שלנו כשכתוב על אחת כמה וכמה זה שפיר הוי ק"ו גמור.
מצאתי עוד תוס' שכתבו שאע"ג שכתוב בגמ' על אחת כמה וכמה מ"מ אין זה ק"ו גמור והוא בשבת פז. ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וגו' אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי וגו' על אחת כמה וכמה, וכתבו תוד"ה ומה דלא הוי ק"ו גמור, עיי"ש. הרי שאע"ג דאיתא בגמ' על אחת כו"כ מ"מ לא הוי ק"ו גמור וכן מוכח גם מתוס' שם ד"ה ומה פסח.
א"כ נוכל לסכם הביאור בדברי רש"י שכ' הלכך קל וחומר הוא דאע"ג דאיתא בגמ' עאכו"כ מ"מ זה עדיין אינו ראייה שהוא באמת ק"ו כמו שכתבו תוס' בכמה מקומות שמצינו עאכו"כ שאינו ק"ו גמור, לכן בא רש"י כאן לאפוקי מסברות אלו ולבאר דשפיר הוי ק"ו גמור וכן משמע שהוא גירסת רש"י בגמ' שמדובר כאן על ק"ו גמור.
שיהיה לנו שבוע טוב של ישועות ונחמות
דוד בלום