א) פה.
מתני' השוחט ונמצאת טריפה והשוחט לעבודת כוכבים והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ חיה ועוף הנסקלים רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות
יש להעיר מדוע קתני מתניתין פטור ״מלכסות״ הרי פשיטא דבהכי איירי, ואם יש צורך הול״ל כן ברישא.
(עיין פא: במתני׳ והמעקר פטור משום או״ב. ועיין שם בחתם סופר ותוספות רבי עקיבא איגר שהקשו בכה״ג)
ב) פה.
ורבי מאיר ההוא למעוטי עוף כו׳
לכאורה ה״ה למעוטי חיה וצ״ע קצת מדוע נקט עוף.
ועיין תוספות לקמן קד. ד״ה הא עוף
שמואל
לייקווד
שלום
א) בכל המשך הפרק קתני במשנה חייב/פטור לכסות, ורק כאן ברישא, כשנחלקו ר"מ וחכמים לא קתני 'לכסות'. ומסתבר שלא רצה התנא להאריך, "ר"מ מחייב לכסות וחכמים פוטרין לכסות", אלא סמך על הסיפא דקתני 'לכסות' וקאי על הכל.
ב) נ"ל שהטעם שלא נקטו חיה, כי לא מצוי כלל שאדם שוחט חיה טמאה, כגון נמר ואריה. ודיברו חכמים בהווה ולכן נקטו עוף טמא.
יוסי בן ארזה